ריקוד בנות

בטרם נבוא לדון במקורות ההלכתיים, מספר עקרונות יסוד מנחים אותנו בנושא זה:

1. מסיבות ואירועים, הן של בנים והן של בנות, צריכים להיות צנועים ומאופקים. זאת בלי קשר לנוכחותם של גברים.

2. חשוב לאפשר גם לבנות להביע את עצמן במסיבות ובאירועים, כמובן - בהתאמה מוחלטת להוראות ההלכה. אם הבנות יחושו שאינן יכולות לבטא את עצמן בתוך המסגרות הדתיות, עלולות להיות לכך השלכות הרסניות מבחינה רוחנית. למותר לציין, כל מה שניתן לאפשר הינו במסגרת גבולות ההלכה, עליהם נדון בהמשך התשובה.

ע"פ דברי שמואל בגמרא במסכת ברכות (כ"ד.) "קול באשה ערווה". דיני ערווה מגדירים מרחביים אינטימיים אשר החדירה אליהם עשויה לגרום להחפצת האישה. משמעות קביעה זו לגבי קול זמרה של אישה, הינה שבקול זה עשוי להיות מימד של אינטימיות. ישנו דיון שלם בראשונים האם דין זה הינו רק קשור בהלכות קריאת שמע בלבד או שמא זהו דין כללי ואין כאן מקום להאריך בזה. השו"ע מכריע כשיטת הרא"ש ועוד ראשונים שזהו דין כללי וכך פסק באבן העזר סימן כ"א.

הרמ"א מוסיף (אורח חיים, ע"ה, ג´) שקול הרגיל בו אינו ערווה ומותר. המשנה ברורה מוסיף שגם בנות צעירות שאינן בגדר נידה, מותר לשמוע את קולן. אלא שהיתרים אלו רלוונטים רק בתנאי שלא יכוון להנות מקול זה, ולכן לכאורה נראה שאין אפשרות לשמוע קולן של בנות כיתה ו´, מכיוון שהכוונה היא להנות מהמופע.


אלא שהגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל נשאל בסוגיה דומה לגבי השתתפות במסיבת סיום של בנות בבית ספר יסודי בגיל אחת עשרה שנה (אגרות משה אורח חיים סימן כ"ו). הוא כותב שם בהתייחסו לדברי המשנה ברורה שמעיקר הדין אין כאן חשש של קול אישה כיוון שכוונת הקהל להנות מהשירה ולא מהבנות: "... אין לחוש שיכוונו ליהנות, דאף אם יש להם הנאה משמיעת קול שירה אין להחשיב זה הנאה מהאשה דכמו כן אם היה מזמר איש נמי היה להם הנאה דשמיעת שירה. וכוונת המשנה ברורה הוא שיתכוין ליהנות משמיעת קול אשה שזה דמי למסתכל בפני האשה ליהנות מיופיה שרק בזה שייך לחוש להרהור שכתב המ"ב, ... ובשמיעת קול שייך זה רק במתכוין ליהנות דוקא משמיעת קול אשה ולא משמיעת קול שירה בעלמא, ולזה אין לחוש כמו שלא חיישינן התם".

במילים אחרות, האיסור של "קול אשה" נוגע לשירה בה קיים קונטקסט מיני ומאחר ובמסיבה תמימה בה מופיעות בנות אין כל הקשר מיני, הדבר לכאורה מותר מעיקר הדין. בנוסף מוסיף הגר"מ פיינשטיין שאין לחוש כלל לאנשים סוטים שיסתכלו על בנות בי"ס יסודי כאובייקט מיני – "...אבל בקטנות אין לחוש להרהור כי אין מצוי שיתאווה אף מהפרוצים ואף נכרים לקטנות לתשמיש, וממילא אין שייך שיהרהר בעבירה ע"י שיסתכל בה או שישמע קולה אף כשיכוין ליהנות ממנה, כיון דאין בזה בקטנות שום קירוב לתאות תשמיש שיבא להרהר ע"י זה".

אמנם בסוף דבריו מחמיר הגר"מ פיינשטיין במקום בו אין צורך להקל, ובשעת הדחק מתיר רק בבנות עד גיל אחת עשרה שנה – "יש להתיר כשיהיו המזמרות קטנות לא יותר מבנות י"א שנה...אף שמדינא הוכחתי שיש להקל מכל מקום ...בלא צורך אין להתיר כלל כי בדברים כאלו המחמיר קדוש יאמר לו".

למרות מסקנת הגר"מ פיינשטיין להחמיר, הוא הזכיר בדבריו שני שיקולים מרכזיים אשר אינם בהכרח קשורים בגיל הבנות ויכולים להתאים גם לבנות מבוגרות יותר, בודאי בכל הנוגע לגיל של בי"ס יסודי.
א.איסור "קול באשה" הינו איסור של הנאה מהאשה ולא הנאה מהקול.
ב.לא חיישינן לפרוצים, כלומר האדם הנורמטיבי אינו מתבונן בבנות צעירות במבט עם קונטקסט מיני.

שני הטעמים הללו אינם קשורים בסטטוס של הילדה (אם היא בגדר נידה או לא). כאמור לעיל, הרמ"א פסק ש"קול הרגיל בו אינו ערווה", והסייג של המשנ"ב ("ואפילו מאשת איש, ואפילו הכי אסור לכוון להנות מדיבורה") מתייחס ע"פ הגר"מ פיינשטיין לשמיעת שירה בה עשוי להיות קונטקסט מיני,כאשר אדם נהנה מהאשה ולא רק מקולה. לפיכך יש מקום להקל במקרה בו יש הנאה מהקול בלבד. הדבר נכון בפרט בימינו בשל ריבוי אמצעי המדיה השונים, שירת נשים נשמעת בכל מקום והינה בגדר של "קול הרגיל בו" ואינה מעוררת תאוה מינית כבעבר, ולכן "קלקלתם היא תקנתם", וכפי שפסק ערוך השלחן (ע"ה, ז´) בדין "שער באשה ערווה" - "ועתה פשתה המספחת שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך. מיהו על כל פנים לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומות המגולים בגופה...וכיון שאצלנו גם הנשואות כן, ממילא דליכא הרהור". לכן, לכל הפחות בכל הנוגע לבנות בי"ס יסודי יש להתיר בהופעה צנועה בה תהיה הנאה מקול הזמרה בלבד.

יתרה מכך, בנורמות החברתיות של ימינו אם נאסור על הבנות דברים אלו אשר מותרים מעיקר הדין, עשוי להיות לזה מחיר כבד של ריחוק מעולם התורה. שיקול זה הינו משמעותי בפסיקת הלכה בימינו בנושאי נשים וכפי שכתב זאת הרב יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל בשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן ח) בעניין שירת בנות יחדיו עם בנים בתנועת נוער: " ... ואם לא נאחוז באמצעים חינוכיים מנוסים ומעוטרים בהצלחה, כאותם של ארגון עזרא באשכנז וארגון ישורון בצרפת, עתידה תורה ח"ו שתשתכח מישראל, ולכן הוריתי למנהיגי הארגון ישורון שיכולים לסמוך על גדולי אשכנז, שהיו בקיאים בחכמת החינוך וידעו רוח בנות הדור שהתחנכו בבתי ספר ולמדו לשונות ומדעים, שיש להן רגש של כבוד עצמאי והן רואות עלבון ודחיפה לחוץ למחנה באיסור שאוסרים עליהן להשתתף בזמירות קודש. ולכן התירו לנשים להשתתף בזמירות של שבת. ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך הבנות ונשים צעירות יותר מגדולי שאר הארצות. ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגא השכלה גבוהה, שהיו חרדות על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות. ומשום כך אין אני מרהיב לאסור מה שהתירו הם, ובכגון דא נאמר עת לעשות לה´ הפרו תורתך.... שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת ע"י זמירות קודש. ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו. והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת, חלילה"





לאור הדברים הנ"ל ומתוך הבנת הצורך בימינו לתת מקום חשוב לבנות שאם לא כן הן עשויות להתרחק מעולם התורה והמצוות, יש לקחת את הקווים המנחים הבאים בחשבון במסגרת ארגון פעילות מעין זו:



א. דיבור והצגה: אין מניעה שבנות ידברו ויציגו בנוכחות גברים. כמובן, התכנים צריכים להיות מאופקים וערכיים, ללא לשון הרע, רכילות, פגיעה באחרים או חוסר צניעות.



ב. ריקוד: יש להבחין בין ריקודים צנועים לריקודים שאינם כאלה. קשה מאוד לתת אבחנה מדויקת. כאשר מדובר בריקודים קבוצתיים מתואמים ומאופקים, שאין בהם התפרקות או סממן מיני כלשהו, והם מתואמים עם הסמכות החינוכית במקום, בדרך כלל לא תהיה בעיית צניעות.



ג. שירה: יש לאפשר לבנות להשתתף בשירה. גם כאן יש לשמור על כללי הצניעות בלבוש, בהופעה ובתוכן השירה.


(התשובה ניתנה מהרב רונן נויבירט)

רבני בית הלל משיבים על שאלות גם בפייסבוק - כנסו עכשיו - http://www.facebook.com/B.Hillel?filter=2