שאלה
אחת מהתאוריות של יחסים בינלאומיים נקראת "ריאליזם פוליטי". תאוריה זו טוענת ביסודה כי "אומה לאומה זאב" ושהיחסים הבינלאומיים עומדים על מאזן אימה,קרי, אומה לא פותחת במלחמה משום שהיא מפחדת מהכוח של האומה השכנה. תאוריה זו אומרת גם ש"יצר לב האדם רע מנעוריו". אין מוסדות בין לאומיים היכולים להשליט סדר ולכן כל אומה צריכה לדאוג לעצמה בכאוס השורר בין האומות. שאלתי היא מה יחס היהדות לתאוריה הנ"ל? האם היהדות יכולה להסכים לה?
תשובה
שלום
חזון אחרית הימים הוא שכל אדם ירצה לחיות בשלום עם חברו וירצה בטובתו. זה נכון גם לגבי האומות. אך אין פרושו של דבר שעד אז, המצב יהיה קיצוני להיפך כפי שמתואר בתיאוריה הריאליזם הפוליטי שפרשת. תיאוריה זו היא הרחבה של תיאוריה של הפילוסוף הובס באתיקה (פילוסופיה של המוסר), ואין ספק שהמוסר לפי עמדת התורה שואב ממקורות אחרים מאשר לפי הובס.
אך כהערה כללית יש לומר שאין לתורה תיאוריה מדינית ברורה ומוגדרת, והיא יכולה לחיות בכפיפה עם משטרים ותיאוריות שונות. הנצי"ב כותב את זה בנוגע למשטר מדיני. הוא אינו היחיד המתיחס לנקודה זו בדרך זו.
באותה מדיה ניתן לומר שאין צורך לנסות להגדיר את אחת התיאוריות ביחסים בינלואמים כתיאוריה שהיא יותר תורנית מאשר תיאוריה אחרת (אם כי אין להבין שהתורה יכולה לחיות בשלום עם כל תיאוריה. אבל היא יכולה לחיות בשלום עם יותר מאשר תיאוריה אחת).
בשורה התחתונה, נדמה לי שהיהדות יכולה להסכים לזה.
לדעתי האישית, המציאות קצת פחות עגומה מזה
בברכה
אלי כאהן