שאלה
לכבוד הרב שלום!
אני בחור בן 21, משפחתי (ואני) מתגוררים בארה"ב.
בשנה אחרי התיכון החלטתי שאני רוצה ללמוד תורה בישיבה בארץ ישראל, ואח"כ גם החלטתי שאני נשאר שנה שניה ועולה לשיעור ב'... וכרגע אני בשיעור ג' וב"ה זוכה להתנדב בחטיבת גולני!
אני מתלבט מאוד מה אני אעשה כשאסיים את השרות הצבאי ולכן רציתי להתיעץ עם הרב.
אני יעלה לארץ בטוח, אבל השאלה היא מתי. האם עכשיו אני צריך לעלות, וזה באמת מה שטוב לי (ולעם ישראל) -כרגע. כלומר ההתלבטות היא האם לסיים צבא וללכת לאוניברסיטה כאן בארץ שזה אומר שיהיה לי נורא קשה עם העברית, להיות בלי משפחה וחברים כשבכלל אין באמת את התואר הספציפי שאני רוצה אז אני אתפשר ויעשה משהו דומה.
האפשרות השנייה היא לחזור לארה"ב וללכת ל'ישיבה יוניוורסיטי' ששם תהיה אוירה תורנית ואוכל להיות עם משפחתי (שאני מאוד מתגעגע אליהם), ובעוד 4 שנים אעלה לארץ עם התואר המיוחד שלי ואתמחה בזה בארץ וככה אני יעזור ויקדם את הכלכלה במדינת ישראל, כלומר ב-4 שנים שאני איהיה בגלות, אני כאילו אהיה על תקן שליחות.
אני מבין שחובה להיות בארץ, ושקיום המצוות כאן בארץ היא בכלל ברמה אחרת לגמרי שאי אפשר להשוות אותה ל"ציונים" שמקיימים בחו"ל, ושהקדושה כאן ולימוד התורה כאן הם ברמות הרבה יותר גבוהות ואני לגמרי מאמין בזה ולכן באמת אני כאן, אך אם יש אפשרות שאני אוכל לקדם את המדינה לא חובה עלי לעשות זאת?! אני מרגיש שזה ירידה לצורך עלייה – כלומר האפשרות שאני יחזור לחו"ל ואח"כ יחזור עם התואר תגרום לעלייה הרבה יותר גדולה אח"כ (אך צריך לדעת שזה גם כרוך בסיכון כיוון אני עלול להתקע בחו"ל בלי כוונה...כמו שקורה לרבים לצערינו.)
והלימודים בחו"ל כן יהיו קלים יותר, אז אם אני בוחר ללמוד שם זה נחשב מבחינתי ללכת בדרך הקלה? האם אסור לי טיפה להקל על עצמי הרי ברור לי שאח"כ כאשר אעלה יהיו קשיים אחרים??
מה הרב מיעץ לעשות???
בנוסף על כך, תמיד אני חושב לעצמי שאני בעצמי יעלה, וזה סבבה והכל אבל מה יקרה עם כל האנשים שישארו שם?? כלומר אם כל פעם היהודים שיחסית חזקים בתורה הם אלו שעולים לארץ, אז בסופו של דבר מי שפחות חזק ישאר לבד ויטבע בתוך טומאת הגויים??? איך אשאיר את האחים שלי שם ורק אדאג לעצמי במקום להישאר שם איתם ולקרב אותם? עד איפה האחריות שלי כלפיהם?? (אני לא מדבר על החרדים בברוקלין, אני מדבר על כל הקה
תשובה
שלום וברכה
ראשית, ברוך הבא. אשריך שאלו השאלות ואלו ההתלבטויות.
אדגיש כי לא ניתנה לי הנבואה, ולא ניתנה לי הידיעה לענות על שאלה זו. היה פשוט לענות עליה לאור הכלל של "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה", אולם אנו יודעים כי גם במישור הפסיקה אנו דוחים לעתים קיום של מצוות עשה כדי שתתקיימנה בעתיד בהידור גדול יותר, וכאשר הדבר מכוון למטרות שונות: "ברוב עם הדרת מלך" וכדו'. כך לדוגמה אין אנו מלים את כל ילדינו מיד בהנץ.
לאמור: ישנה אפשרות תמרון על פי ההלכה, כאשר המגמה היא לטובת המצווה עצמה.
אלא שאיני יודע לומר לך מה טוב למצווה עצמה מבחינתך הסובייקטיבית. במצבים אלה אני נוטה לומר כך: במקום להשקיע מאמץ סיזיפי, שהוא למעשה ללא פיתרון, בשאלה מה הכי נכון לעשות אפשר ללכת בדרך אחרת. ללכת בדרך שאתה פשוט רוצה ללכת בה ושהיא נראית לך יותר מתאימה למה שאתה רוצה, ולהחליף את השאלה בשאלה אחרת, והיא: איך לעשות את מה שאתה עושה בצורה הטובה ביותר. לאמור: אם לדוגמה אתה נוטה ללכת לYU אזי לך לשם, אלא שתעשה שם שני דברים: ראשון בהם הוא ללמוד משהו שאתה מעריך שיתרום הכי הרבה בדרכך שלך בעלייתך לארץ; שני בהם הוא לנצל גם את ארבע שנות הלימודים למטרה העליונה והגדולה של חיזוק היהדות בכל מקום שהיא נמצאת בו, ויש הרבה עבודה בארצות הברית.
וכמובן גם להפך. אם אתה חש שאתה רוצה לעלות מיד – עשה זאת, והחלף את השאלה בשאלה כיצד לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר.
זו דרך טובה יותר, והיא מתמודדת גם עם הנושא השני שהצגת, והוא האחריות לדמותם של היהודים וקיומה של היהדות בגולה. כאמור לעיל, אם אתה תמלא גם את המשימה הגדולה בחוץ לארץ בשעה שתהיה שם כלפי היהודים בחוץ לארץ – הרי שבטוח שאתה עושה דבר חשוב, ובלי להתאמץ יתר על המידה לקבוע מה יותר חשוב ממה, אתה עושה דברים נכונים וטובים.
כל טוב, ובוודאי שלא בזבזת לי את הזמן. אין משהו חשוב יותר לעשות בזמן מאשר לדון בשאלות אלו.