רוח הקודש

שלום
1. רוח הקודש היא תחילת מעלות הנבואה כפי שבאר הרמב"ם במורה נבוכים. ברמה הראשונה מדובר על רצון עז לעשות פעולות יוצאות דופן לתועלת הכלל. ברמה השנייה שירגיש האדם כאלו דבר מה חל בו, וכוח אחר עבר עליו שמדובבו, ואז ידבר בדברי חכמה.

2. צריך שלמות הכוח ההגיוני על ידי הלמוד,
ושלמות הכוח המדמה מעיקר היצירה,
ושלמות המידות בביטול המחשבה בכל התענוגות הגופניות וסילוק התשוקה למיני ההתבדלויות הטיפשיות הרעות יהיו בהם יתרונות השלמים זה על זה רבים מאוד, וכפי היתרונות בכל אחד משלשת העניינים הללו יהיו יתרונות מעלות כל הנביאים.

3. מרגישים ורואים את התופעות הנ"ל.

ולהלן מקור דברי הרמב"ם.
בברכה אייל משה

חלק שני - פרק [לו]
דע, כי אמתת הנבואה ומהותה הוא שפע השופע מאת ה' 1 יתהדר ויתרומם באמצעות השכל הפועל על הכוח ההגיוני תחילה, ואחר כך על הכוח המדמה, וזוהי רום מעלות האדם ותכלית השלמות שאפשר שתמצא למינו, ומצב זה הוא תכלית שלמות הכוח המדמה.

וזה דבר שאינו אפשרי בכל אדם בהחלט, ואינו דבר שמגיעים אליו בשלמות במדעים העיוניים והגינות המידות, ואפילו יהיו כולם בתכלית הכושר וההגינות האפשריים בלי *1 שתצטרף לכך שלמות הכוח המדמה בעיקר היצירה בתכלית האפשרית 2, וכבר ידעת כי שלמות הכוחות הגופניים הללו, אשר מכללן הכוח המדמה, נספח הוא לטוב המזג שיהיה לאותו האבר הנושא אותו הכוח, ולטוב השיעור שיהיה לו, ולזוך החומר שיהיה לה, וזה דבר שאי אפשר למלא העדרו או להשלים חסרונו בהנהגה בשום אופן. כי האבר אשר מיזגו רע בעיקר היצירה, הרי תכלית ההנהגה המאוזנת לו לקיימו בבריאות מסוימות, לא שתחזירהו למצב הנעלה שבתכונותיו. ...

תכונותיו של הנביא]
ואחר הקדמות אלו, דע שאם היה אחד מבני אדם עצם מוחו בעיקר יצירתו בתכלית האיזון, בזוך החומר שלו ומיזוגו המיוחד בכל חלק מחלקיו ובכמותו ותנוחתו, ואין לו שום מעצור מיזגי מחמת אבר אחר, וגם שאותו האדם למד והחכים עד שיצא מן הכוח אל הפעל, ונעשה לו שכל אנושי בשלמותו ותמותו, ומידות אנושיות טהורות מאוזנות, והיו כל תשוקותיו לידיעת סודות המציאות הזו וידיעת סיבותיה, ומחשבתו תמיד משקיפה על 21 הדברים הנעלים, והתעניינותו אינה אלא בידיעת ה' וההתבוננות בפעולותיו ומה שראוי שתהיה הדעה בכך 22, וכבר השבית מחשבותיו ובסל תשוקותיו לדברים הבהמיים, כלומר: החשבת הנאת המאכל והמשתה והתשמיש.

כללו של דבר כל חוש המישוש אשר ביאר אריסטו בספר המידות 28 ואמר כי החוש הזה חרפה הוא לנו, וכמה יפה מה שאמר וכמה נכון שהוא חרפה, לפי שהוא לנו מהמת היותנו בעלי חיים לא יותר, כשאר הבהמות, ואין בו מאומה מענין האנושיות *23. אבל שאר התענוגות החושיים כגון הריח והשמע והראות 24, הרי אף על פי שהם גופניים אפשר למצוא בהם אי פעם הנאה לאדם מצד היותו אדם כפי שביאר את זה אריסטו.

וכבר נמשכנו בדברים במה שאינו מן המטרה, אלא שיש בו צורך, כי רוב מחשבות המצויינים מבעלי המדע טרודות בתענוגות החוש הזה [רמז] ומשתוקקים הם להם, ומתפלאים עם זאת מדוע אינם מתנבאים אם הייתה הנבואה ממה שבטבע 25.

וכן הכרחי גם שיהא האדם הזה כבר חדל לחשוב ובטל תשוקתו לשררות הבלתי אמיתיות, כלומר: אהבת הניצחון, או שירוממוהו בני אדם וישיג כבודם ומשמעתם לעצמו של דבר 26, אלא יראה את כל בני אדם כפי מצביהם, שהם בהם 27 בלי ספק כבהמות וכחיות הטרף, אשר לא יחשוב השלם יחיד הסגולה כאשר חושב עליהם 28 אלא היאך להנצל מנזקי המזיקים מהם אם אירע לו עמהם שיתוף, או תועלת במה שיועילו לו מהם אם נזקק לכך באיזה הכרח מדברים הנחוצים לו,
- הרי האדם אשר אלה תואריו, אין ספק שבעת שיפעל כוחו המדמה אשר הוא בתכלית השלמות האפשרית, וישפע עליו מן השכל כפי שלמותו העיונית, הרי לא נשיג כי אם דברים אלוהיים מופלאים מאד, ולא יחזה זולת ה' ומלאכיו, ולא יחשוב ולא תושג לו ידיעה אלא בדברים שהם השקפות נכונות והנהגות כלליות להישרת בני אדם זה עם זה,

וידוע כי שלושת העניינים הללו אשר כללנו, והם:
שלמות הכוח ההגיוני על ידי הלמוד,
ושלמות הכוח המדמה מעיקר היצירה,
ושלמות המידות בביטול המחשבה בכל התענוגות הגופניות וסילוק התשוקה למיני ההתבדלויות הטיפשיות הרעות יהיו בהם יתרונות השלמים זה על זה רבים מאוד, וכפי היתרונות בכל אחד משלשת העניינים הללו יהיו יתרונות מעלות כל הנביאים 29.

[ביטול הנבואה מן הנביאים]
וכבר ידעת כי כל כוח גופני שהוא נלאה ונחלש, ומתרופף לעתים, ומבריא בעתים אחרים, והכוח הזה המדמה כוח גופני הוא בלי ספק, ולפיכך תמצא שהנביאים שבתה נבואתם בזמן האבל או הכעס וכיוצא בהם, כבר ידעת אמרם אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות 30, ושיעקב אבינו לא בא לו חזון כל ימי אבלו מחמת טרדת כוחו המדמה בהעלמות יוסף 31, ושמשה עליו השלום לא בא לו חזון כפי שהיה בא לו מלפני כן 32 מאחר מאורע 33 המרגלים עד כלות דור המדבר בכללותם34, לפי שהיה חמור בעיניו עניינם מחמת רוב תנועותיהם.
ואף על פי שהוא עליו השלום לא היה לכוח המדמה קשר בנבואתו, אלא שפע השכל עליו בלי אמצעיתו כפי שהזכרנו כמה פעמים שלא נתנבא במשל כשאר הנביאים, ויתבאר זה, ואין זה מטרת הפרק.

וכן תמצא גם שמקצת הנביאים נתנבאו זמן מסוים ואחר כך נסתלקה מהם הנבואה ולא היה הדבר תמידי מחמת מקרה שאירע 35. וזוהי הסיבה העצמית הקרובה לסילוק הנבואה בזמן הגלות בלי ספק, איזו עצלות או עצבות יהיו לאדם באיזה מצב שיהיה יותר מהיותו עבד נשלט ומשועבד לכסילים הרשעים, אשר כללו העדר ההגיון האמיתי וכללות התאוות הבהמיות ואין לאל ידך 36, ובכך יועדנו 37, [רמח] והוא אשר רצה באומרו ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו 38, ואמר מלכה ושריה בגויים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' 39, וזה נכון וסיבתו ברורה, כי הכלי 40 כבר בטל.
והוא גם הסיבה בשיבת הנבואה לנו כפי שהייתה לימות המשיח מהרה יגלה כמו שהובטח



[דרגת השופטים: רוח ה']
המעלה הראשונה:
תחילת מעלות הנבואה שילווה את האדם עזר אלוהי יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך, כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים, או הצלת הסיד גדול, או השפעת טובה על אנשים רבים, וימצא מצד עצמו לכך התעוררות ודחיפה *7 לפעולה, וזה נקרא רוח ה', והאדם אשר ילווהו מצב זה, אומרים עליו שהוא צלחה עליו רוח ה' 8, או לבשה אותו רוח ה' 9, או נחה עליו רוח ה 10, או היה ה' עמו 11, וכיוצא בשמות אלו.

וזו היא דרגת כל שופטי ישראל אשר נאמר בהם באופן כללי, וכי הקים ה' להם שופטים והיה ה' עם השופט והושיעם 12, וזוהי גם דרגת כל משיחי 13 ישראל החסידים.

ונתבאר זה בפירוט במקצת השופטים והמלכים, ותהי על יפתח רוח ה' 14, ואמר בשמשון ותצלח עליו רוח ה' 15, ונאמר ותצלח רוח אלוהים על שאול כשמעו את הדברים 16, וכך נאמר בעמשא כאשר עוררתו רוח הקדש לעזרת דוד, ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו' 17.

[רוח ה' במשה]
ודע כי בדומה לכוח הזה, לא נפרד ממשה רבנו מעת שהגיע לגיל הבגרות, ולפיכך נתעורר להרוג את המצרי ולנזוף בחוטא משני הניצים 18. ומחמת תוקף הכוח הזה בו, אפילו לאחר שפחד וברח, כאשר הגיע למדין והוא זר ירא, כיון שראה דבר עושק לא יכל להימנע 19 מלסלקו, ולא היה בכוחו לסבלו, כמו שאמר ויקם משה ויושען 20.

[רוח ה' בדוד]
וכך נתלווה עם דוד בדומה לכוח זה, מאז שנמשח בשמן המשחה, כמו שאמר הכתוב ותצלח רוח ה' אל דוד מהיום ההוא ומעלה 21, ולפיכך היה לו האומץ נגד הארי והדוב והפלשתי 22.

וכגון רוח ה' זו לא גרמה לאחד מאלו לדבר במאומה, אלא תכלית הכוח הזה לעורר אותו האמיץ לפעולה מסוימת. ולא לאיזו פעולה שתזדמן, אלא לעזרת עשוק, אם אחד גדול, ואם קבוצה, או למה שיביא לידי כך.

וכשם שאין כל הרואה חלום צודק נביא, כך אין כל מי שלווה אותו עזר לדבר מסוים איזה דבר שיהיה כגון רכישת ממון או השגת מטרה המעניינת אותו 23 ייאמר עליו שלוותה אותו רוח ה', או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקדש, אלא אומרים כן במי שעשה מעשה טוב שיש לו ערך גדול או מה שמביא לידי כך, כגון הצלחת יוסף בבית המצרי 24 אשר הייתה סיבה ראשונית לדברים גדולים שאירעו אחר כך כפי שידוע.

[הרגשת האדם שחל בו משהו]
המעלה השניה:
היא שירגיש האדם כאלו דבר מה חל בו, וכוח אחר עבר עליו שמדובבו, ואז ידבר בדברי חכמה, או תהילה, או בדברי תוכחת מועילים, או בדברים מדיניים או אלוהיים, [רסג] וכל זה בהקיץ ובמצב של שימוש החושים כרגיל, וזהו שאומרים עליו שהוא מדבר ברוח הקדש *24.

ובכיוצא בזה מרוח הקודש חיבר דוד תלים, וחיבר שלמה משלי וקוהלת ושיר השירים. וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים, בכיוצא בזה מרוח הקודש נתחברו. ולפיכך נקראים כתובים, כוונתם שהם כתובים ברוח הקדוש, ובפירוש אמרו מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה 25.

ועל כגון רוח הקודש הזו אמר דוד רוח ה' דיבר בי ומילתו על לשוני 26, כלומר: שהיא דובבה אותו בדברים אלה.
ומן הסוג הזה היו שבעים זקנים שבהם נאמר ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו 27, וכן אלדד ומידד 28, וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותמים הוא מן הסוג הזה, כלומר: שהוא כמו שאמרו שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקודש 29.
וכן יחזיאל בן זכריהו מן הסוג הזה, והוא האמור עליו בדברי הימים הייתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה וישבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר ה' לכם וגו' 30.
וכן זכריהו בן יהוידע הכהן מן הסוג הזה, לפי שבו נאמר ורוח אלוהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלוהים 31.
וכן עזריהו בן עודד אשר נאמר בו ועזריהו בן עודד הייתה עליו רוח אלוהים ויצא לפני אסא וגו' 32, וכך כל מי שנאמר בו כיוצא בזה.
ודע כי גם בלעם מן הסוג הזה היה בזמן כשרותו, ולעניין זה רצה באומרו וישם ה' דבר בפי בלעם 33, כאלו אמר כי ברוח ה' ידבר, ועל עניין זה אמר הוא על עצמו שומע אמרי אל 34.

וממה שראוי להעיר עליו כי דוד ושלמה ודניאל הם מן הסוג הזה, ואינם מסוג ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני ודומיהם, לפי שאלו, כלומר: דוד ושלמה ודניאל, לא דברו ואמרו מה שאמרו כי אם ברוח הקדש.
אבל מה שאמר דוד אמר אלוהי ישראל לי דבר צור ישראל 35 ענינו שהוא הבטיחו על ידי נביא או נתן או זולתו, כמו ויאמר ה' לה, 36 וכמו ויאמר ה' לשלמה יען אשר הייתה זאת עמך ולא שמרת בריתי 37, אשר זה בלי ספק 38 איום עליו על ידי נביא אחיה השילוני או זולתו.

וכן אמרו בשלמה בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלוהים וגו' 39 אין זו נבואה מוחלטת, לא כמו היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמור 40, ולא כמו ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה 41, ולא כמו נבואת ישעיה וירמיה. כי כל אחד מאלה, אף על פי שבא אליו החזון בחלום, הרי אותו החזון מודיעו שהוא נבואה, ושחזון נראה לו. ובפרשת שלמה זו אמר בסופה ויקץ שלמה והנה חלום 42.
וכך בפרשה השנית, אמר בה וירא ה' אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון 43, אשר נתבאר שהוא חלום. וזו דרגה למטה מן הדרגה האמור בה בחלום אדבר בו 44, לפי שהמתנבאים בחלום אינם קוראים את זה חלום כלל אחר שמגיעה אליהם הנבואה בחלום, אלא מחליטים בהחלט שזה חזון, כמו שאמר יעקב אבינו כי כאשר הקיץ מאותו חלום של נבואה, לא אמר שזה חלום, אלא החליט ואמר אכן יש ה' במקום הזח וגו' 45, ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען 46, הרי שהחליט שזה חזון. אבל בשלמה אמר [רסד] ויקץ שלמה והנה חלום 42.

וכן דניאל תמצאהו אומר בסתם 47 שהם חלומות, אף על פי שהוא רואה בהם מלאך ושומע דברים, וקורא אותן חלומות ואפילו אחר ידיעתו מהן מה שידע, אמר: אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי 48, ואמר עוד באדין חלמא כתב וגו' חזי הוית בחזוי עם ליליא וגו' 49 וחזוי ראשי יבהלנני50, ואמר ואשתומם על המראה ואין מבין 51.
ואין ספק כי מעלה זו למטה ממעלת אשר נאמר בהם בחלום אדבר בו 44.
ולפיכך הסכמת כל האומה לסדר ספר דניאל מכלל כתובים לא מן הנביאים.
ולפיכך העירותיך כי סוג זה של נבואה אשר באה לדניאל ושלמה, ואף על פי שנראה בהן מלאך בחלום, הרי הם בעצמם לא מצאו שהיא נבואה בהחלט, אלא חלום המודיע דברי אמת, והרי הוא מסוג מי שמדבר ברוח הקדש, וזו היא המעלה השניה.

וכך בסידור כתבי הקדש לא עשו הבדל בין משלי וקוהלת ודניאל ותלים ובין מגלת רות או מגלת אסתר 52 הכל ברוח הקודש נכתבו, וגם אלה כולם נקראים נביאים על דרך ההכללות.

[ראיית משל בחלום]
המעלה השלישית:
והיא תחילת מעלות מי שאומר ויהי דבר ה' אלי, וכל שאר הלשונות שהם כפי העניין הזה, הוא שיראה הנביא משל בחלום, ובכל אותם התנאים אשר קדמו באמתת הנבואה 53, ובעצם אותו החלום של נבואה יתבאר לו עניין אותו המשל מה הוא המכוון בו, כגון רוב כל משלי זכריה 54.