רואה רק שחורות, איך נלחמים בזה?

מה שלומך היום?
לא יודעת איך את רואה את השאלה שלך, אבל גם אם מאד מתאמצים ושמים אותה מתחת זכוכית מגדלת, באמת שאי אפשר למצוא בה אפילו נקודה שחורה אחת קטנה.
מהסיבה הפשוטה שלא נעים לומר אבל הרבה מאיתנו באיזשהו מקום עומדים מאחורי השאלה שלך,
יש כאלה שממזמן הפכו את זה כבר לאידיאל ובניגוד למה שקורה בלונדון הם מביאים לנו הרבה כבוד באולימפיאדת נביאי הזעם.
הסטטוס שלהם בעמוד של החיים ´אני לא פסימי אלא אופטימי עם ניסיון´ כבר לא משתנה שנים, הדבר היחיד שמשתנה זה מספר הלייקים שהם עושים לעצמם בכל יום מחדש.
ויש כאלה שסתם מתגלצ´ים לגישה הזאת כי זה קל ונוח, אז למה לא?!
והאמת, שממש לא משנה מה הרציונל שעומד מאחורי הגישה, העובדה הכואבת היא שלא הרבה עוצרים לרגע וחושבים: ´הלו, מה נסגר איתי?... יש מצב שיום אחד יהיה לי אומץ לעשות לייזר להסיר ת´משקפיים השחורים המעיקים האלה?!´
עכשיו, את יכולה לנסות להמשיך להילחם בכל הכוח ולירות בכל התותחים, השאלה היא אם יצא לך מזה משהו ואם הסיכוי (מישהו אמר קלוש?) שווה סיכון של כל כך הרבה אנרגיה וכוחות שלך.
ואת יכולה לפעול נוסח טקטיקת ´if you can´t beat them, join them!´
את יודעת, כביכול להצטרף אבל בעצם עם קצת סבלנות לפעול מהדלת האחורית.
מה לעשות, החיים מלמדים את מי שרוצה בקבוצה ואת מי שרוצה בשיעור פרטי (שלרוב המחיר בו קצת-הרבה-יותר יקר) שלא תמיד לתקוף חזיתית זאת השיטה.
להפך, כמה שתשקיעי יותר כוחות בדרך הזאת, לא רק שזה לא יעבוד את גם תשאבי חזק יותר.
לכן המלצת השף היא להוציא לחופשה עם כרטיס לא מוגבל את ה´סור מרע´ שבסיפור ולהשקיע את האנרגיה דווקא ב´עשה טוב´.
במקום לחשוב כמה את רעה על הדברים הרעים שאת חושבת, לחפש דווקא את הדברים הטובים ולחשוב עליהם.
למצוא משהו טוב ב-3 אנשים שאת פוגשת במהלך היום,
להגיד תודה לריבונו של עולם על 2 דברים שקרו לך היום וקורים לך בכלל,
להגיד תודה ל-2 אנשים מסביבך על דבר אמיתי,
למצוא כל יום משהו טוב שקורה בסביבה שלך – בסניף/בשכונה/בעיר/ביישוב/במדינה/בעולם...
וכמובן שאלה רק דוגמאות.
לא יודעת למה (ואולי כן), אבל אם יש משהו שאני סגורה עליו זה-זה. שהשקעה במחשבות כאלה לא תאכזב אותך.
את יודעת ´הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק´ כבר הרב קוק אמר, וכנראה שהוא יותר מידע מה הוא אומר.
הגיוני שבהתחלה זה יצלע, יהיה מאולץ, כזה לא אמיתי שבא לך להקיא, מלאכותי, קיצ´י, בעעעע... וכן, אפילו כל התשובות נכונות.
אבל אם רק תפרגני מספיק זמן תתפלאי לראות שעם אמונה והתמדה יום אחד זה עוד יבוא לך בטבעי, כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא, בטוח בעצמו, כאילו היה שם תמיד ו..חיכה שתבחיני בו.
תנסי אולי גם לבדוק עם עצמך כמה מאחד עד עשר את מאמינה שמה שקורה כאן זה הישר מבית היוצר של הקב"ה.
כש´מאמינה´ זה לא רק דקלום של מה שהמדריך השפיץ-החמוד-המצחיק בטירווווף-התותח על אמר בשבת סמנריון המדהימה שהייתה לכם בעופרה לפני חצי שנה.
אלא זה קצת יותר מזה, הכוונה שגם הלב שלך מיישר קו עם מה שהראש מאמין בו, שיש מישהו שמושך כאן בחוטים ומכוון פה מלמעלה את המהלכים.
שאת רואה חלק קטן מפאזל שהשלם גדול בו מסך חלקיו, רק שבתור אחת שבאה פה גג ל-120 שנה גם אם תרצי אין לך את הכלים לראות אותו.
וכשמרחיבים את ההסתכלות בכמה מילימטרים, מפתיע לגלות שמחשבה או שתיים נרגעות בך ושלא הכל כל כך שחור.
רק יודעת מה הכי חשוב? לפרגן לעצמך. לפרגן לעצמך. ועוד פעם לפרגן לעצמך. על כל התקדמות הכי קטנה!
וגם אם מידי פעם באה לבקר אותך הפסימיות, תקבלי אותה יפה עם אבטיח קר, תכל´ס יש לך קבלה חתומה שאת בת אדם נורמלית והכל אצלך תקין.

רק טוב
רינת
rintz3@gmail.com