שאלה
בשבת אולפנא האחרונה התקיים חוג לחניכותיי (כתה ח') על הנושא בינו לבינה. מאז, הן לא מפסיקות לשאול ולהתייעץ איתי בנוגע לנושא זה. השאלות הן לא על איסור נגיעה (ב"ה רוב החניכות שלי שומרות נגיעה ואף מאוד מאמינות בטעם שלה), אלא יותר על דיבור עם בנים, ובעיקר- על חבר בגיל זה. שאלותיהן מאוד נוקבות- "ההלכה לא רוצה שבנאדם יהיה מאושר, אם זה מה שגורם לכך????" "ההלכה רוצה שכשאגיע לגיל המיועד לא אדע איך וכיצד לדבר ולהתנהג עם בנים?" "אני יתחיל לפחד מבנים ולחשוב שהם מפלצות אם אנתק איתם כל קשר אפילו של חברות רגילה!" וכו'.. איני יודעת כיצד לענות להן! אשמח מאוד לדעת באיזה צורה לענות להן- גם מבחינה הלכתית וגם מבחינות אחרות (שאני עונה להן תשובות שיותר מתייחסות לרגש-זה מאוד מדבר אילהן והן מקבלות את זה יותר חזק).
תודה רבה ממש!!!!!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך,
בניין בית הוא בניין בין שתי נפשות ישויות איש ואישה.
בגיל העשרה בדר"כ אף אחד מהצדדים אינו במקום הנפשי הראוי , ולפיכך הקשר הוא חיצוני בלבד למטרת הנאה ויצרים בלבד.לכן אין תועלת אמיתית בבניית קשר בגיל זה.
לגבי האיסור להנות , כיוון שהדבר כולל בתוכו הרבה נסיונות והליכה בין הרבה סוגי נפילות , "אין הצר שווה בנזק המלך".
בברכה,
אריאךל פריש.