שאלה
בע"ה
הרב שלום וברכה,
אני רווקה בת ..... השנה עברתי טיפול פסיכולוגי משמעותי ומעמיק שעזר לי מאד בהשלמה עם עצמי ועם עברי ובחיזוק הביטחון הפנימי שלי, ע"י עבודה-עיבוד והתמודדות עם אירועים שונים בעברי וכו'.
אחד הדברים שעבדתי עליהם הוא קשר שלצערי היה לי בהיותי בת 12- כשבחור שגדול ממני ב14 שנים "התחיל" איתי ורצה להיות בקשר, בהתחלה נעניתי לו ונפגשנו כמה פעמים ודיברנו, ב"ה רק דיברנו וב"ה זה לא הגיע ליותר מזה ...... אך בכ"ז נשארה לי איזושהי שריטה מכל העניין ובעיקר פחד מלדבר על זה והרגשה שעשיתי משהו אסור, ושהייתי טפשה ועוד. רוב השנים הייתי במסגרות נפרדות, וגם כשהייתי בסניף בצות מעורב לא יצרתי קשרים עם הבנים, כביכול מתוך כך שאני "דוסית" ולא מעונינת בקשר שלא למטרת חתונה, אך בעומק היתה איזו חסימה ופחד מלעשות דבר אסור.. התחלתי להפגש עם בחורים למטרות חתונה בערך בגיל ... ובמשך שנתיים הרגשתי שאני לא מצליחה להביא את עצמי האמיתית לפגישות ולהכרות עמוקה, פתוחה, מחברת, מקרבת.
עקב כל הנ"ל הרגשתי שאני צריכה ללכת לטיפול דוקא אצל בן, שיעזור לי להרגיש פתוחה, נינוחה וזורמת גם בנוכחות של גבר.
ב"ה אני שמחה מאד על המהלך הזה, כיום לאחר שנה של טיפול מעמיק אני מרגישה במקום אחר, קודם כל שמחה עם עצמי וטוב לי עם עצמי, וגם כשנפגשת עם בחור- מרגישה בטוחה, נינוחה, רגועה.
אז מה הבעיה?
לא יודעת אם זו בעיה, אבל יש לי הרגשה שיש גם תופעות לוואי לתהליך הזה.
אני נפגשת עם בחורים ברמה תורנית גבוהה, ומרגישה פעמים רבות שהם מתרגשים יותר ממני. שמשהו מהתמימות וההתרגשות שהיתה לי לפני הטיפול- היטשטשה לי. זה גורם לי לחשוב שאולי אני כבר פחת דוסית. ושההשקעה הרבה שלי בטיפול אצל בן אולי טשטשה לי את הרגש שכל השנים היה לי כ"כ חשוב לשמור אותו אך ורק לאחד והיחיד.
אני בכלל מרגישה שכל המערכת הגופנית-יצרית שלי התפתחה יותר בשנה האחרונה, סליחה שאני משתפת בזה את הרב אך זה מפחיד אותי להשאר עם זה לבד ונראלי שעדיף לשאול את זה דרך האינטרנט מאשר לפתוח את זה עם המטפל או פנים אל פנים עם רב, נראלי עוד יותר לא צנוע, בכולופן- השנה גם סיימתי ת'לימודים וכך לראשונה מזה הרבה שנים אני לא נמצאת במסגרת דתית מוגדרת, וגם הטיפול הזה ששחרר אותי יותר וחיזק אותי ונתן לי בטחון, ואיכשהו נכנסתי כמה פעמים לאתרים לא צנועים באינטרנט מתוך סקרנות וגם מתוך איז
תשובה
שלום
ראשית, חזקי ואמצי. את מודעת לחייך ולדחפים בך, מודעת לעברך ולהשפעה שלו. זה לא מובן מאליו, וזה דבר בריא מאד.
טוב שאת משתפת ולא שומרת הכל בפנים. את מתארת כאב ובלבול והפסוק אומר ´דאגה בלב איש ישיחנה´, ופירשה הגמ´- ישחינה לאחרים.
מאידך, טוב שאת מקפידה על דסקרטיות ולא מודיעה לכל הסובבים מה עובר עלייך. זה בשליטה ובכיוון של מודעות וטיפול וכך ראוי.
הדחף המיני אינו שייך לגברים אלא לכל בעל חיים באשר הוא. כך ד´ ברא את ברואיו, לכתחילה ולא בדיעבד.
היצר המיני הוא אחד הדרכים הנעלים לעבודת ד´, ולא בכדי שיר השירים שוא קודש קודשים נכתב כארוטיקה בין הדוד לרעיה, בין ד´ לכנסת ישראל.
לרוב המודעות השלימה לדחף המיני אצל נשים מגיע לאחר הנישואין, וטוב שכך. אצל גברים זה מגיע בשינויי הגוף המוקדמים יותר, ויש להם מאבק יום יומי במשך שנים עד הנישואין.
את גילית את גופך, ועלייך להתמודד עם המציאות הזו בקדושה ובשמחה ולא בחרדה וטומאה.
זיכרי שהגוף הוא חלק מעבודת ד´, ולכן שימרי את צדדי הגוף המיניים לנישואין. היצר המצוי בך מלמד שאת אדם נורמאלי, אך אין הכרח להכנע לו. את יכולה לנהל אותו, לדחות אותו לנישואין בקדושה.
שלושה דברים גורמים לחיזוק ההתמודדות הזו-
א.חיבור לקהילה יראת שמים, מדרשה או דבר דומה.
ב.התרחקות ממה שמעורר את היצר, אינטרנט רימון וכדומה.
ג.יישוב הדעת, והבנה מה עובר עלייך, בנחת ובניהול עצמי. אל תגררי לדכאונות, זו אינה חזרה בתשובה. תשובה עושים בשמחה וברצון להתעלות.
הקפידי על אלה, וכל בחור יקר יהיה ראוי לך. אין בך כל פסול.
יה"ר שתמצאי את אישך בקרוב ותבשרי לנו בשורות טובות.
כל טוב