קידוש לבנה

שלום וברכה

במקום תשובה, אני מעתיק מתוך ספר התודעה:
קידוש לבנה:
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'כל המברך על החֹדש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה, כתוב כאן (שמות יב): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וכתוב שם (שם טו) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. (ודורשים גזרה שוה 'זה' 'הזה', מה 'זה' שכינה, אף 'הזה' שכינה):
מה ענין קידוש לבנה לקבלת פני שכינה? החכמים שפרשו דברי חז"ל אמרו בזה כמה טעמים:
כשם שדרשו חז"ל גזרה שוה כאן, כך דרשו גזרה שוה במקום אחר: כשבאו ישראל למדבר סיני לקבל פני שכינה - ראש חדש היה. שהרי כתוב (שם יט): בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי, ובראש חדש כתוב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מה להלן ראש חדש, אף כאן ראש חדש. הרי שחידושה של הלבנה מזכיר קבלת פני שכינה שזכו בה ישראל לראשונה:
וכן דרשו חז"ל גזרה שוה מענין זה במקום אחר ואמרו: עשָׂו כפר בעיקר. כתוב כאן (בעשו. בראשית כה): לָמָּה זֶּה לִי, וכתוב שם (בשירת הים): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ* כלומר, שכינה שנגלתה להם לישראל על הים ואמרו זה אלי, בה כפר עשו ואמר למה זה לי. הרי שהכפירה ב'זה' - היא כפירה בעיקר, והודאה ל'זה' - הקבלת פני שכינה:
והמהרש"א כתב: בגלותנו אין אנו יכולים לעלות לירושלים ולראות פני השכינה אף על פי כן לא פסקנו להשתוקק לכך. וכל אימת שאנו רואים לבנה בהתחדשותה אנו נזכרים במה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לחדש גם אותנו, ועוד נזכה ונעלה ונראה ונקבל פני השכינה. וכבר אמרו רבותינו ז"ל: 'חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה', והרי בצאתנו לראות חידוש פני הלבנה ולברך עליה, אנו מחשבים בלבנו על התחדשותנו ושיבתנו למקום מקדשנו ששם השכינה, ומעלה עלינו הכתוב כאילו כבר קבלנו פניה היום:
וה'לבוש' כתב: לפי שרואים בלבנה מעשה השי"ת וגבורתו יותר מכל הכוכבים שאין תנועותיהם נראות וכו', והיא לנו כהקבלת פני השכינה בכל חדש, שיוצאין לראות מעשי ה' וגודל מעשיו. וגם יש סוד בהתחדשות הלבנה שרומזת על השכינה. עד כאן לשונו:

והאחרונים הוסיפו בזה טעם מעין הסוד, ואמרו שענין 'שכינה' זה, גילוי כבודו יתברך בתוך מעשי בני אדם ובתוך מערכות הטבע, כענין וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם - בתוך מעשיהם. ואף על פי שהאדם אוכל ושותה, וחורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה כשאר כל אדם, השכינה שורה בתוך כל מעשיו, אימתי? כשהוא מאמין ויודע וחושב בלבו תמיד כי הכל מהשי"ת. אבל אם האדם חושב בלבו ח"ו, כֹּחי ועוצם ידי, והכל מן הטבע ובכח מערכות הכוכבים, אזי הוא דוחק רגלי שכינה. ולכן כשישראל יוצאין לברך להקדוש ברוך הוא על הלבנה שנתחדשה במאמרו כי 'ללבנה אמר שתתחדש', הרי הם מעידים על עצמם ועל כל העולם שכל מערכות הטבע ובכללם כל מעשי ידי אנוש - הכל מהשי"ת ואין עוד מלבדו, וזוכים בזה שתשרה שכינה בכל מעשי ידיהם:
ברכה זו שמברכין על הלבנה בחידושה, נקראת 'קידוש לבנה' אף על פי שלשון הברכה המקובל הוא 'מחדש חדשים' ולא מקדש חדשים, אלא שקוראין אותה בלשון 'קידוש' על שם קידוש החדש שהיה נעשה בבית דין, והיו בית דין מברכין בשעת קידוש. אכן הספרדים קורים לה 'ברכת הלבנה' סתם:
קבלת פני השכינה:


הואיל וברכת הלבנה יש בה ענין של קבלת פני שכינה. לפיכך נתיחדה ברכה זו משאר ברכות שצריך לאמרה מעומד, ובשעת שמחה, ובלבוש נאה וברוב עם - כמו שיוצאין להקביל פני המלך:
'ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבוסם ובכלים (בגדים) נאים, ותולה עיניו כנגדה ומיַשר רגליו ומברך'. אף על פי כן נוהגין רבים לקדש בכל הלילות משום 'זריזין מקדימין למצוות', ואחרים מקפידים להמתין עד מוצאי שבת אם לא יהיה לאחר עשרה בחֹדש. ומכל מקום בחדשי החורף לא ימתין עד מוצ"ש שמא יהיה מעונן:
וכשמברכין את הלבנה בחדש סיון, מברכין במוצאי יום טוב שבועות כדי למשוך לברכה זו מעין שמחת החג:
אף המקדש את הלבנה בחול, ראוי לו ללבוש בגד יפה לכבוד המצוה ולטהר רוחו ולבו לפני הקבלת פני שכינה:
אין מברכין על הלבנה קודם תשעה באב משום אבלות שיש בימים אלה, ולא קודם יום כיפורים משום צער עוונות קודם מחילתם, אלא ממתינים עד שיעבור הצום ומברכין על הלבנה מיד כשיוצאין מבית הכנסת וקודם שטועם. ויש נוהגין לברך על הלבנה לפני יום כיפור דוקא כדי להוסיף עוד זכות ליום הדין. ומברכין במוצאי תשעה באב. ומשתדלים לטעום טעימה כל שהיא לפני הברכה דוקא:
ויש אומרים שאין להמתין עד מוצאי יום כיפור ומוצאי תשעה באב, אלא מברך על הלבנה בזמנה, לפי שענין 'זריזין מקדימין למצוות' - עדיף. וכך היא דעת הגר"א שעל פיו נוהגין בהרבה בתי כנסיות בירושלים ת"ו:

כל טוב