שאלה
מועדים לשמחה ושבוע טוב,
רציתי לשאול שתי שאלות:
1. קראתי המון שאלות ותשובות של רבנים שונים בעניין מנהג הקטניות, ונראה לי שככל שאני קורא יותר, במקום שהדבר יביאני לידי הבנה טובה יותר ושליטה טובה יותר בהלכות אלה, נמצא שהבלבול וחוסר העקביות הולכים וגוברים, ויש לי תחושה שאיני היחיד שמרגיש כך.
ראיתי במקום אחד שקשה להסתמך כיום על פסיקת הרב קוק זצ"ל בנוגע לשמן קטניות, מאחר ותהליך הפקתו ושימושו אינו ללא מים. מצד שני כתב ופסק הרב אליעזר מלמד, שאינו חשוד בעיני כמתירן או ליברלי במיוחד בקרב רבני הציונות הדתית דהיום, ברוח פסק זה ואפילו קבע שניתן לאשכנזים להשתמש בכל מוצרי השוקולד, למשל, שכתוב עליהם "לאוכלי קטניות בלבד" מנימוק זה (הנה הקישור - p://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=243)
כמו כן, קראתי את דבריו בנדון של הרב יואל בן נון, שכתב דברים קיצוניים בהרבה מעבר לכך בנושא זה, לקולא, וקבע ששמני קטניות מלכתחילה מותרים לאשכנזים וכי התפשטות האיסור בעניין זה הינה תולדה של טעות מוחלטת בהבנת ההלכה ושורשי המנהג בקטניות ? (הנה הקישור לדבריו - http://www.ybn.co.il/mamrim/m5.htm)
אבקש לנסות סוף-סוף להבין מה ההלכה המקובלת והמחייבת דהיום את האשכנזים ?!? האם יש כזו או איש הישר בעיניו יעשה ?
אבקש רק, כדי להפחית הבלבול אצלי ולא להגבירו עוד יותר, לקבל תשובה ברורה האם יש דעה אחת מקובלת וברורה שניתן להגדירה כמסכמת את מנהג הקטניות לאשכנזים, או שמא כל אחד יסמוך על מה/מי שנוח לו בים הדעות והמאמרים בעניין זה ? לדעתי עצם ריבוי הפסקים והמאמרים השונים, ללא סיכום ברור ומסודר של הסוגיה, כשלעצמו הוא בעייתי וגורם לאין ספור מחלוקות בציבור ולתתי מנהגים שונים ומשונים, והדבר גובל באבסורד בעיני לפחות.
2. בהנחה ואני אחליט להסתמך על האמור בפסקיהם של הרב מלמד והרב בן נון וכד' או נניח שמדובר בכלל בבעל בית מעדות המזרח - האם ניתן להכין תבשילים, מלכתחילה, המכילים תוצרי קטניות (ולא קטניות "בעין" ממש) המיועדים גם לאורחים אשכנזים המקפידים על כל החומרות הנוגעות לקטניות ? כלומר, האם יכול "ספרדי" להשתמש בשמן סויה או בשוקולד "כשר לפסח לאוכלי קטניות" על מנת להכין תבשיל או עוגה לאורח שנמנע מאכילת קטניות לחלוטין ? האם ההמתנה בת 24 שעות מרגע שימוש בכלי לצורך קטניות "בעין" (בבית "ספרדי") ועד לשימוש בו לצו
תשובה
דודי שלום ומועדים לשמחה
אתה מעלה בהחלט בעיה מורכבת. אולם, האמת ניתנה להיאמר כי כל זמן שלא תהיה סנהדרין גדולה, ישנן הרבה בעיות דומות בכל המישורים ההלכתיים.
קיימים הבדלי פסיקה בין אשכנזים וספרדים, בין חסידים ומתנגדים, בין יוצאי גלות כזו ליוצאי גלות אחרת.
אגב, מצב זה כבר התקיים בעם ישראל בצורה חריפה הרבה יותר לפני כתיבת השולחן ערוך. רבי יוסף קארו, "עשה סדר", בעולם הפסיקה, אולם רק לזמן קצר, והמציאות היום – ידועה.
שאלת הקטניות מהווה רק סימפטום למצב המתואר.
כיצד נוהגים? – "עשה לך רב!". איני יודע פיתרון אחר במצב הנתון, אלא, לקבוע לך רב (לפחות לענייני פסיקת הלכה), ותנהג על פי מה שיורה לך.
דווקא כיום, בגין אמצעי התקשורת המגוונים, אפשר ליצור קשר גם עם רב שאינו גר בשכנותך, ותוכל להתייעץ איתו ולקבל דעתו.
לגבי שאלתך השנייה, צריך לשאול את האורח כיצד הוא נוהג. גם אם המארח פוסק להקל במקרים ששאלת, והאורח מחמיר – הרי שאם המארח יקל - הדבר ייצור אי נעימות לאורח. ולכן, יש לשאול את פיו.
לגבי הערתך האחרונה ביחס למוצרים שונים, מציאת רב אחד תפתור גם בעיה זו.
כל טוב ומועדים לשמחה, ובתקווה שקצת הואר הקושי.