שאלה
שלום הרב,
כבר שנים, אני מתקשה מאוד בתפילה. אני מבינה את החשיבות של התפילה כל בוקר- כאדם, כיהודיה.
למדתי הרבה על התפילה ואני כן יכולה להרגיש חיבור והבנה ואוהבת לקיים את מצוות ה'. אבל מאז שאני זוכרת את עצמי, ובעיקר מאז גיל 14 (עכשיו אני בת 20) יש לי קושי גדול לגשת לתפילה. תקופות שיא שהתרגשתי בהן היו שבוע שלם רצוף עם תפילה כל בוקר, ואם לא הספקתי-אז מנחה.
אני לא יודעת מה לעשות, כמה שאני לא עובדת על זה-זה לא עוזר, לפחות כפי שז נראה לי. אני נשארת באותו מקום וההרגשה חמוצה.
קשה לי לשבת חצי שעה, 3/4 שעה, ולהתפלל/לקרוא מה שכתוב בסידור. כמובן שהמחשבות נודדות. פעם זה היה בתיכון, עכשיו אני עם עצמי ואף אחד לאר "מחזיק אותי", כשאני בבית-ההורים מאוכזבים. הם לא מבינים מאיפה זה בא וזה מקשה עלי יותר.
עכשיו התחילה שנה חדשה וזה לא עזר לקבל על עצמי.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות -?
תשובה
שלום
ראשית את צריכה לקצר את התפילה, חצי שעה זה הרבה , העיקר הכונה לא האורך.
תשתדלי רבע שעה של התעלות ואם תהיה לך נעימות בתפילה תלכי ותוסיפי, כדי לעשות זאת תתמקדי רק בתפילת שמונה עשרה.
פיתרון למחשבות נודדות הוא לצייר בדמיון את תיבות התפילה, הדבר מועיל מאד, גם לבקש על דברים אישיים שחשובים לך ולא יזיק להסתובב בבית חולים ולראות כמה סבל יש בעולם שמחכה לתפילתך.
ברכה והצלחה