שאלה
שלום הרב, הרמ"א כתב בתשובה (מח):
"באתי להשיב מפני הכבוד לדברי הגאון הגדול מורינו ורבינו יוסף קאר"ו יצ"ו, אשר מימיו אנו שותים מקנקנו וכדו. ומה אוסיף בשבחו לכבדו, מאחר דכל מה דאת משבח ליה את מגנה במעשה ידו... על כן אתפלל אל ה' על העתיד להאריך ימי מורנו ורבינו, נשיא אלהים בתוכנו, ושנותיו בטוב ובנעימים לבלות עד בשוב ה' שיבת ציון יראו עיניו ועינינו. ובהיותי אין איש דברים אדלג על ההרים, לבוא אל כוונתי ולבוא בדברים קצרים, שלא יהיו דומות למרובות ונעתרים. והנה אומר מתניתא דמר וספרו אנא מתני ... והנה חלילה להמרות דברי מכ"ת דמר וכל החולק עליו כחולק על השכינה."
האם מזה מתפרש שהרמ"א הורה לפסוק כמרן? כיצד חלק עליו לפי זה? האם הרמ"א נהג כמרן או כשיטת עצמו?
תשובה
שלום
כידוע למעיינים בכתביו שבשו"ת, בתורת העולה, בהגהותיו ועוד- הרמ"א היה בעל ענווה גדולה, ולכן כתב כך בסגנון ענווה. אך בפסיקת הלכה בפועל לא נושאים פנים, ולכן למעשה לאחר סגנון הענווה הוא אכן הרבה לחלוק על השו"ע למעשה, מצד מנהגי אשכנז ומצד פסיקת בעלי התו'ס.
כל הדור ההוא (כמו בימינו) העריצו את מרן הב"י וראו בו את גדול הדור בתורת הנגלה, ובמידות המוסריות והקדושות המיוחדות שהיו בו כמובא בספרו מגיד מישרים.
כל טוב