צעירה וחוששת שלא אתחתן

שלום יקרה!
פתחת באומץ נושא שבנות רבות מתעסקות בו. מצד אחד את עוד צעירה ומצד שני חושבת הרב על העתיד ובמיוחד על הרצון הגדול להקים בית בישראל. נשמע שהפחד הזה נמצא אצלך במקום יותר גדול מ"סתם" ושאת חושבת על זה לא מעט.
בואי ננסה להבין אותו, ואולי לתת כמה כיוונים לחשיבה והתמודדות:
ראשית, בני אדם תמיד מפחדים מהלא נודע, ובטח כשה"לא נודע" הזה נמצא מחוץ לשיטתנו. לכן אנחנו מפחדים מהחושך, מהמוות וגם מהעתיד – כי אנחנו לא יודעים מה יהיה, ואין לנו מה לעשות עם זה... מאוד הגיוני שכשזה מגיע לנושא כ"כ מהותי כמו הקמת בית ומשפחה – הפחד הזה יהיה נוכח וקיים.
יחד עם זאת, כמו שאמרת – דווקא לאנשים מאמינים יכול להיות הרבה יותר קל להתמודד. הקב"ה הרי ברא אותך וידע לשלוח אותך בדיוק להורים הנכונים, לשכונה הנכונה, לתקופה הנכונה... הוא יודע לשמור אותך בריאה וחזקה, לכוון אותך לייעוד שלך, להפגיש אותך עם האנשים הנכונים... אז בינינו, מה זה בשבילו לדאוג שתפגשי את האיש המיועד לך, כשיגיע זמנך?? אנחנו עושים את שלנו – והקב"ה עושה את שלו. כיוון שאת רוצה להתחתן רק בעוד שנתיים-שלוש, כרגע הפחד לא מקדם אותך ואת יכולה להתמקד בדברים האחרים – ולסמוך בלב שקט על הקב"ה שבזמן הנכון את תפגשי את האדם הנכון. כמובן שאת יכולה מפעם לפעם להתפלל ולבקש מהקב"ה שישלח לך את בעלך בקלות ובשמחה וכמובן שייתן לך את הרוגע והסבלנות הדרושים.
אז מה עושים בינתיים?
שמעתי פעם ששאלו את הרב אבינר מתי מתחילים לחנך את הילדים, והוא ענה "עשרים שנה לפני שהם נולדים". מה הכוונה? הכוונה היא שהבית שיהיה לך הוא לא מתחיל ביום החתונה של עם בעלך, אלא באדם שאת נהיית ובאישיות שאת מטפחת. כיוון שאת עוד לא מוכנה להתחתן, התקופה הזאת בחייך צריכה להיות מכוונת לצמיחה – לא רק כדי שתהיי אדם טוב יותר בשביל להתחתן, אלא כי הייעוד של כולנו הוא לגדול ולזהות את הדרך שבה אנחנו יכולים לקדש שם שמיים. נצלי את השנים הללו לגדול, ללמוד, לגלות את עצמך, לשמוח, ליפול לקום... וכשתרגישי שהגעת למדרגה מסויימת של שלימות ויהיה לך מקום בנפש להכיל עוד מישהו – תוכלי לעשות צעדים לקראת מציאת בן-זוג. למרות שהבנים שסביבך לא מתאימים לך, תוכלי למצוא את הדרך למישהו שמתאים לך יותר: דרך מורה או רבנית שאת סומכת עליה, דרך ישיבה מסויימת או ארגון שידוכים, דרך חברה או בעל של חברה... לקב"ה שליחים רבים ואת בע"ה תמצאי את מי שצריך לסייע לך.
זה נכון שהפחד שתיארת הוא פחד ברגש – ואילו התשובה פה היא תשובה של שכל: "תחשבי", "תזכרי" וכו´... אבל אנחנו לומדים שהדרך השלימה ביותר לחיות היא כאשר המוח נמצא מעל ללב ולכבד (ראשי תיבות מל"ך – מכירה? – מוח, לב, כבד) – לא להדחיק רגשות אלא לדעת לשים אותם במקום הנכון. נכון שיש חשש כזה אבל אני יודעת שהקב"ה דואג לי וסומכת עליו במאה אחוז שאם אני אעשה את ההשתדלות – הוא יעשה את השאר.
והנה, הרווחת בינתיים גם הזדמנות לחזק את האמונה 
הרבה הצלחה וטוב!
בברכה,
ליאורה
leora.d.c@gmail.com