שאלה
שלום קוראים לי שיר אני בת 14 , ואני מבית דתי ומבית ספר דתי ומסביבה דתיה , אנני מסתובבת עם בנים
והבעיה ששלי זה שאני הולכת עם מכנס ולפעמים עם חצאית למשל אני בבני עקיבא ואני הולכת עם חצאית ולפעמים אחרי בית ספר שאני הולכת לכל מיני מקומות אני עם חצאית , אבל הבעיה זה שרוב הפעמים שאני יוצאת עם חברים , אני לובשת מכנס ואני שמה לב שלא כלכך מכבדים אותי , אני שומרת נגיעה אבל יש לי חבר וממנו אני לא שומרת , אבל רוב הבנים בגיל הזה לא מכבדים בנות אבל חבר שלי הוא שונה הוא באמת אוהב אותי ולא את הגוף שלי .
אז אני רוצה לדעת אם זה בסדר שאני לא שומרת ממנו נגיעה כי אני יודעת שהוא לא מזלזל בי או מנצל אותי או אוהב את הגוף שלי ?
ומה אני עושה עם עניין הלבוש כי כיף לי עם מכנס אבל שאני עם חצאית אני מרגישה יותר שמורה .
אז מה עלי לעשות ?! אשמח אם תענו לי..
תשובה
שלום לך,
את יודעת מה הכי כיף לי עכשיו?
שאת אומרת שאת מרגישה יותר שמורה כשאת עם חצאית
זה כ"כ לא ברור מאליו..
וזו כבר נקודה שממנה את אמורה להתחזק,
יש לך נשמה שרוצה אמת
שרוצה את מה שנכון.
אבל בואי נתחיל מההתחלה
את מספרת לנו שיש לך חברים בנים
אנחנו צריכות לזכור שמותר לנו לדבר עם בנים
אבל יש מסגרת שבה זה קורה
(בחברה שלנו זה לרב בני עקיבא)
וגם בתוך המסגרת צריך לשמור על גבולות
אבל, ממה שאני מבינה מהמכתב שלך
זה לא המקרה. וחבר´ה כאלה גם אם הם יהיו הכי חיוביים בעולם.. הם לא סביבה טבעית ומומלצת לבת.
איך שלא יהיה, אנחנו תמיד ננסה להרשים אותם
ותמיד נחשוב איך להגיד את המילים הנכונות
ואיך ללבוש את הבגדים הכי יפים
והדברים יהיו קצת פחות אמיתיים ופשוטים
מאשר עם החברות שלך
אפילו אלה שהן לא ממש קרובות אלייך
יש איזה משהו שמוביל לקצת קלות דעת בערבוב הזה בין בנים לבנות
וקורה משהו לא טוב לעולם הפנימי שלנו
אנחנו נכנעים ונסחפים למקומות שלא היינו רוצים להיות בהם.
לכל מיני גירויים חיצוניים .
ואז,
התמימות של גיל 14
כבר לא נמצאת שם יותר.
ואנחנו מתחילים לחשוב אפילו
שזה קצת בסדר לא לשמור נגיעה לפעמים.
ובאמת באמת שזה לא קשור לאהבה
אני בטוחה שהחבר שלך אוהב אותך
ולא מנצל אותך.
אבל זו לא השאלה כרגע
השאלה היא מה זה עושה לך?
כמה זה נכון בגילך שיהיה לך חבר?
יש לזה מהות?
אנחנו חייבים לזכור
שבדרך שהיהדות מכוונת אותנו
אי אפשר לחיות ולפעול בלי תכלית
אז אם ככה,
להתחתן בגיל 14 זה לא כ"כ מעשי
ולשמור נגיעה עוד כ"כ הרבה שנים.. גם לא.
כל העניין הוא שכשאתם לא שומרים נגיעה , קשה לך יותר לקבל החלטות
את לא יודעת אם את באמת אוהבת או משהו אחר.
הכל מבולבל.
האינטימיות הזו בשלב הזה של החיים, פשוט לא נכונה!
אין לה מקום.
בזבוז של כוחות אמיתיים על משהו שהוא לא תכליתי
לא עכשיו.
והכאב אחר כך...
שלא תדעי.
והכי הכי חשוב, הקב"ה מבקש מאיתנו לחכות עם זה
לרגע הנכון, לאיש הנכון. למסגרת הנכונה.
ומה אנחנו רוצות יותר מאשר לשמח את ה´?
ללכת בדרכיו, להקשיב למי שמבין הכי טוב בעולם מה נכון לי.
אני חושבת שאולי כדאי שתנסי לקחת קצת מרחק,
גם ממנו וגם מהחבר´ה
אולי תוכלי לראות את הדברים קצת אחרת
תתחילי להסתובב יותר עם חברות
תתנדבי,תלכי לשיעורים שיחזקו אותך ויתנו לך כח
תחפשי דברים שמעניינים אותך וימלאו לך את זמן בתכנים חיוביים
ככה תתעסקי פחות עם הצורך שלך להסתובב איתם.
ותביני יותר מה נכון ומה רצוי וכדאי.
זה שלב כ"כ חשוב בחיים שלך
שלב שבו את נבנית, סוללת את הדרך שלך
הן בלימודים והן ברוחניות
חשוב מאוד שתתמקדי בדברים הנכונים.
לגביי המכנסיים, אני מאמינה באמת ובתמים שאם תשני את החברה
יהיה לך יותר קל להפטר מהמכנסיים
תחשבי על עצמך כל הזמן כעל בת מלך
כמישהי שראויה לכבוד מתוקף היותה הבת של מלך מלכי המלכים!
את בעצמך אומרת שאת מרגישה שמורה יותר
אל תתנגדי לנשמה שלך
לאמת שלך
תזרמי איתה
תכבדי את עצמך , את לא מאמינה כמה כבוד תקבלי מהסביבה שלך
שינוי כזה הוא לא משהו בלתי אפשרי.
תראי בעלות תשובה איך הן נראות
לא תוכלי להאמין איך הן התלבשו פעם
צריך הרבה אמונה
ורצון
ושניהם ביחד יתנו לך את הכח לעמוד מול כולם.
ולהגיד- [זו אני].
הרבה הצלחה בהמשך.
ורק טוב.
אם את מעוניינת להתייעץ בעוד משהו או לספר לי איך הולך
את מוזמנת:
Gilat.t1@gmail.com
גילת.