צניעות

בס"ד
שלום שיר-אל,
ראיתי את השאלה שלך ומאד הזדהיתי איתך. לפעמים נורא ברור לנו שמשהו מסוים הוא בעייתי אבל קשה לנו להסביר את זה במדויק לחברים שלנו. במיוחד כשאין איזו הלכה מפורשת שאומרת שזה אסור. בכל זאת, אני אנסה לעזור לך ולתת לך קצת כלים בתקווה שתצליחי להעביר את המסר...
בספר ויקרא, התורה מצווה עלינו "והייתם קדושים" והרמב"ן, באחד מפירושיו המפורסמים ביותר לתורה, אומר שהכוונה "קדש עצמך במותר לך". מה זאת אומרת? ידוע שיש שתי רמות לחיים שלנו כשומרי תורה ומצוות- רמת ההלכה ה"יבשה", שאומרת בבירור מה מותר ומה אסור, והרמה שנוהגים לקרוא לה "רוח ההלכה", שזה בעצם אומר- תתאר לעצמך שהקב"ה עומד עכשיו מולך ממש ומסתכל על מה שאתה עושה. הוא היה מרוצה ממך? הוא היה אדיש? או שממש אין לו בעיה עם זה? "קדש עצמך במותר לך" זה אומר- נכון, אין שום מקום שכתוב שאסור לעשות עגיל שני באוזן, ואפילו אין מקום שכתוב שאסור לשים עגיל שלישי או רביעי, אז מה? זה אומר שזה מותר? תחשבי בכנות, הקב"ה היה מבסוט מזה? כל אחד ואחת צריכים לענות בכנות על השאלה הזאת, למרות שהיא קצת כבדה..
אז אני מניח שיגידו לך- למה שתהיה לו בעיה עם זה? זה מפריע לו עם מה בדיוק כל נערה ובחורה הולכת? זה נשמע כל כך קטנוני! פה צריך להסתכל בראייה רחבה קצת יותר.
אין ספק, שאם היינו הולכים לבחורה לפני שלושים שנה ומציעים לה ללכת באופנה שבה הולכות בחורות דתיות ברמה שלה היום, היא הייתה בהלם. מה קרה? הנורמה השתנתה. ברגע שדבר אחד נפרץ ומתחילים לשנות אותו, לאט לאט זה נהיה רגיל וכולם הולכים ככה, אני בטוח שאת יכולה לתת הרבה דוגמאות לזה.
לכן, אנחנו צריכים להסיק שתי מסקנות חשובות- א. מה שאנחנו עושים היום משפיע הרבה על מי שיבוא אחרינו. לבוש שנחשב חריג ובעייתי היום, אם ימשיכו ללכת איתו, בדור הבא הוא כבר יהיה הנורמה הפשוטה. ב. יש לנו אחריות על מה שקורה מסביבנו ואנחנו צריכים גם לחשוב קדימה ולא רק על עצמנו.
מה זה אומר בעצם? תשאלי את החברות שלך, אם הם היו רוצות שהבנות שלהן (כשיהיו..) ילכו עם פירסינג בכל מיני מקומות למשל. אני מניח שלא. אבל, אם היום עגיל שני כבר נחשב די נורמלי, ונזם באף כבר מתחיל להיות נפוץ, השלב הבא כבר לא רחוק. בסופו של דבר אנחנו חייבים לשים לעצמנו גבולות, והשאלה הגדולה היא איפה אנחנו שמים אותם. אני חושב שברור לכולם שגדר על שפת תהום לא צריכה להיות צמודה לגמרי לקצה. לוקחים אותה קצת אחורה ליתר ביטחון. אותו דבר בגדר של ההלכה, אנחנו צריכים לשים גבול שלא יאפשר לנו להגיע למקומות מסוכנים ואח"כ נגיד- מה בסך הכל עשינו, עגיל שני? נזם? מה, אסור קצת ליהנות? להיות שונים? אפשר, אבל צריך לחשוב טוב לאיפה זה יגיע, ואפשר גם קצת להתאפק...
לסיכום- אני לא יודע אם המלחמה שלנו צריכה להיות על עגיל שני, אני חושב שזה כבר נפוץ מדי בשביל להיאבק נגד זה.. אבל יחד עם זה, אני מאמין ואני מציע לכולם וכמובן גם לחברות שלך לחשוב היטב איפה הן שמות את הגבול שלהן. גם בענייני הלבוש, וגם בכל תחום בחיים שהגבול בו לא לגמרי ברור. שיהיה בהצלחה,
חיים, צוות ישיבת הר עציון.