צניעות

שלום וברכה.
מצ"ב תשובה שכתבתי בנושא.
בברכה,
א. כיסוי ראש לאישה נשואה הוא חיוב גמור מן התורה. חכמינו למדו זאת ממה שכתוב אצל אישה סוטה, שאחד מעונשיה הוא שהכהן פורע את ראשה (במדבר ה, יח). והסבירו חז"ל, שהכוונה בפריעת הראש היא להורדת כיסוי הראש שהלכה בו - ומכאן, שכך הוא הסדר הרגיל. ובלשון הגמרא: "תנא דבי ר' ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפירוע ראש". (כתובות עב, ב), ומפורש שם בגמרא, כי הכוונה היא לכיסוי הראש, ולא כפי שמנסים כיום להסביר, שמדובר בסתירת השיער, כמשמעות פרע היום.
(בכלל, רבים טועים בפירושים לתנ"ך ולדברי חז"ל, בגלל השוואה של העברית המדוברת היום לעברית של פעם. וזו טעות, כיוון שישנם מושגים ומילים שהשתנו).
ב. חכמים החמירו מאד באיסור זה, ופסקו שאישה שאיננה מכסה את ראשה - יש לבעלה לגרשה, ואף יוצאת ללא זכויותיה (הכתובה). וכך נכתב בראשונים: "אשה העוברת על דת משה (בלי כיסוי ראש), יכול לגרשה... גם אם יכול לקיימה, פשיטא שמצווה לגרשה". (מרדכי כתובות קצו) והרמב"ם פוסק להלכה: "אשה רעה בדעותיה, ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות, מצווה לגרשה". (הלכות גירושין י, כב), אולם במקום אחר הוא כותב שאין כופים את הבעל במקרה זה, להוציא את אשתו. (הלכות אישות כד, טז)
ג. אילו נשים חייבות בכיסוי ראש.
הרמב"ם כותב, שלא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק "אחת פנויה ואחת אשת איש" (הלכות איסורי ביאה כא, יז) וכך גם כותב בשולחן ערוך (אה"ע כא, ב). בפשטות כוונתם באישה פנויה, אפילו לרווקות.
ואכן, ישנם מהפוסקים שכתבו שכך הוא הדין ומקורו בגמרא האומרת, אזהרה לבנות ישראל, ולא נאמר שם, אזהרה לאשת איש, ומשמע שבכל בנות ישראל נוהג איסור זה.
אולם, אחרים הסביר, שברווקות אין נוהג איסור זה, וכוונת הפוסקים בנשים פנויות, היא דווקא לגרושות ואלמנות. (ב"ח אה"ע כא, לשיטתו, גם פנויות בעולות חייבות, אולם דעת הב"שש דווקא אלמנה וגרושה, וכן עמא דבר). וכך באמת המנהג ברוב המקומות, שרווקות אינן מכסות ראשן. (ויש מקומות כמו בתימן, שגם הרווקות נהגו בכיסוי ראש).
על כל פנים לעניין אלמנה וגרושה, דעת הפוסקים שעליה לכסות ראשה.
ד. באחרונים הובאה שאלה בעניין אלמנה, המתקשה למצוא מקום עבודה לפרנסתה ופרנסת ילדיה, אלא אם כן לא תכסה את ראשה במקום עבודתה. (אג"מ אה"ע א, נז). הוא מסיק, שהאיסור מן התורה הוא רק באישה נשואה, ואילו לגבי אלמנה, החובה לכיסוי הראש הוא רק מצד מנהגי הצניעות שנהגו בנות ישראל, מנהג המכונה "דת יהודית" (רמב"ם הלכות אישות כד, יב). לכן, הוא פוסק, שבמקום הפסד, כנידון השאלה - אפשר להקל.
מדברים אלו הסיקו אחרים, שגם במקום חשש לעיכוב נישואין, נחשב להפסד, ואם כיסוי הראש יפגע בסיכוי להינשא - ניתן להקל. (הצנע לכת לרב אלינסון, עמ' 112, הע' 68, וכתב שהרב משה פיינשטיין הסכים עמו)
ה. יש להעיר, שלכאורה ניתן למצוא פיתרון פשוט יותר, והיינו, שהאישה תלך בפאה נכרית, אשר בימינו אינה ניכרת, ואינה שונה משיער טבעי. אף על פי, שיש פוסקים המחמירים לאישה נשואה ללכת עם פיאה נכרית (ע' שם עמ' 115-118, ובעיקר הפוסקים הספרדים מחמירים) - מכל מקום בנידון גרושה ואלמנה, כולם מודים שעדיף להשתמש בפיאה, וניתן להקל.

סיכום: א. כיסוי ראש לאישה הוא חיוב מן התורה, ואיסורו חמור.
ב. איסור זה לא נאמר לגבי רווקות, אולם אלמנות וגרושות חייבות בו.
ג. יש סוברים שלגבי אלמנות וגרושות, האיסור הוא רק מדרבנן ולא מן התורה.
ד. יש מקילים לאלמנה וגרושה, שלא לכסות את ראשון, אם הדבר דרוש לצורך פרנסה ונישואים, ועדיף שילכו בפיאה נכרית.