שאלה
שמעתי הרבה שיעורים של הרב ומאוד אהבתי את סגנון החשיבה והדיבור..תודה!
יש נושא שמאוד מעכיר על חיי,הצניעות.
פעמים רבות כבר הרגשתי שאני רוצה 'לזרוק הכל' משום כך.
אני ב"ה שומר ומקפיד מאוד,אך ישנן נק' שאני לא יכול/רוצה להתמודד איתן כי הן כבר שנתיים-שלש תוקעות את כל ההתקדמות הרוחנית שלי..אני כל הזמן עצוב מזה..
אני מקווה שהרב ישתדל להבין את מקומי.
רציתי לשאול לגבי:
.1 במשפחה- האם הקשרים עם משפחה
רחבה )גיסות,בנות דודות והלאה(
אמורהים
להיות רק 'עניינים?'
לכאורה אין הבדל בינן לשאר הנשים
בעולם.
אך קשרי משפחה נראים לי הרבה יותר
פתוחים,שזו הדרך הבריאה והנורמלית..
למשל,היה יום-הולדת של איזה גיס
ועשינו משחק משפחתי 'חבילה עוברת.'
מצד אחד,אין זה יחסים רציניים נטו.
אך מצד שני,זו נראת לי התנהלות
טבעית!ואפילו חיובית,שמלכדת את
המשפחה.
מטבע הדברים יש צחוקים בארוחות
וכד' האם כל זה אסור??
.2 שאר בנות-
ידוע לי שעם שאר בנות אסור להגיע
לשחוק וקלות ראש.
אך מה הגדרים לכך??
האם כל שיחה שיש בה קצת צחוק וכד'
זה אסור!?
אני לא מדבר על שיחה שמטרת חלילה
מינית או משהו כזה.
אלא למשל עם בנות שגדלתי איתן
בסניף והקשר שלנו בנוי על ערכים
ותורה וכו'.
אז אסור להתייעץ על כל מיני עניינים,או
לספר חוויות מטיולים וכד.'
הרי כל אלו אינם 'רצינות.'
הקשרים האלו באמת קידמו אותי ותורמים לי בחיי.
אני לומד בישיבה שיעור ב' וב"ה שוקד בלימוד ו'נחשב' בין הרציניים,אך עדיין הנושא הזה מעיק עלי כך שאינני יכול להתמודד.
אולי השאלות שהצגתי הן מיותרות?אם אוכל לחיות את חיי עם ידיעה שזה בסדר אני באמת יודע שאוכל הרבה יותר להתקדם ולעשות את רצון ה'.
אשמח אם הרב יענה בפריוט.
תודה רבה מראש!
תשובה
למוטי שלום
א. לגבי בנות משפחה - ברור שבאופן טבעי ההתנהגות היא קצת יותר חופשית. קשה לתת מדד מדויק, צחוקים בשולחן שבת למשל זהו דבר לגטימי. יחד עם זאת יש לזכור שני דברים: 1) האידיאל הוא להתקדש כמה שיותר בתחום הזה, כך שראוי כמה שיותר למעט בקירבה גם מבנות משפחה אם זה המדרגה הרוחנית שלך אם הדברים מתקבלים יפה במשפחה (מה שבדרך כלל לא קורה בציבור שלנו ולכן זה נדיר וחייבים ללכת פה באיזון ובזהירות) 2)גם שעושים צחוקים עם בת-דודה יש גבול מאד ברור שכולם יודעים אותו, בין נימוס חביב לבין משהו שיותר מכך.
ב. לגבי שאר בנות - הרעיון הוא מאד פשוט: כמה שיותר הרחקה יותר טוב. כמובן שהדברים צריכים לעשות בנימוס ומידי פעם יש מקום לקצת יותר קלילות (ראה סעיף א); אבל מידת הצניעות יותר חשובה מהיתרונות שתקבל מהקשר, ואני לא מזלזל ביתרונות. ברור ששיחת נפש עם בת יכולה לתת עומק ורגש שלא תוכל לקבל במקום אחר. אף על פי כן חלק מעבודת ד' בוגרת זה להקריב דברים טובים עכשיו למען מטרה גדולה יותר בעתיד (ראה מידות הראיה צניעות). ובכלל, אם נדבר גלויות: גם קשר (ולפעמים דווקא קשר) שמושתת על שיחות בערכים ותורה - יכול להסתיים לא טוב (ולא טוב זה לאו דוקא מגע פיסי). זוהי עצת היצר נטו ולדעתי, כל מי שכנה עם עצמו יודע זאת.
כל הדברים שדיברנו, גם אם אתה נופל בהם, אינם סותרים כמובן את הלימוד והרצון הנפלא שלך להתקדם בעבודת ד' - המשך כך ואני מבטיח לך שגם הנקודה הזאת תגיע לאיזון עם השנים. ברגע שבן אדם נמצא במסלול דינמי ושמח של התקדמות ולימוד, בריאות ושמחה - כל הפורפורציה גם של הבעיות האלה מתמקמת במקום בהרבה יותר רגוע.
בהצלחה חגי