ציונות דתית

שלום

הדבר תלוי בעיקר גיבוש הזהות הפנימי של הציונות הדתית.
ישנו ויכוח עמוק כמה שנים, האם הציונות הדתית היא מציאות רגילה של אנשים ישראלים עם תרבות ישראלית קלאסית רק שבנוסף להיותם אנשים הם גם דתיים, דהיינו שומרי דת וחוקי הלכה, ככל הניתן.
או שאנו מייצגי תרבות שונה מהתרבות הנוכחית, ולכן האמונה שלנו אינה ברמת הדת בלבד אלא מקיפה את כל חיינו, ובין היתר היא כוללת את ההלכה.
אתה יכול לזהות רבנים, תנועות פוליטיות, ואנשים רגילים הנוטים לאחד משני הצדדים.
אני סבור שככל שהעמדה הראשונה תופסת כח כך אנו ניעלם מהר יותר, בהיותנו חסרי בשורה בעליל, אלא דתיים על דרך המקרה למרות ההצגה היפה שלנו. ככל שנטשטש את עמדותינו, שנתקרב לעולם הרוח החילוני ותרבותו וניבלע בו ובערכיו, כך נהיה בעינינו ובעיני כולם כחגבים, כי כך אכן נהיה.
וככל שהעמדה השניה תתחזק, זהותנו תתחדד ונופיע אלטרנטיבה בריאה ושלימה שהציבור כולו ירצה להתקרב אליה. העמדה השניה איננה בידול אלא אהבה וקרבה לכל חלקי האומה, אך מתוך זהות עמוקה ומבוררת כראוי, לכתחילה ובעוז פנימי.
כיצד תחזק את העמדה השניה? ראשית בלימוד השורש של התורה, האמונה שלה. התורה אינה מבשרת מוסר אנושי לעולם או יופי. היא מבשרת דבר ד´ נבואי, שכינה הבאה בציבור, ומתוך כך גם יופי ומוסר אנושי כענפים לשורש. התורה קנאית על יסודותיה, ואינה מוכנה להתפשר על צניעות, חינוך, מערכת המשפט וכדומה.
לצד הויכוח העקרוני עם החילוניות ותרבותה, עלינו לשתף פעולה איתם בערכים ובאינטרסים המשותפים, כך שהאלטרנטיבה האמונית תהיה בריאה יותר, ותשתלם מכח האמת שיש גם בעמדה שכנגד.
העולם החרדי מציב אלטרנטיבה תרבותית בהירה. אלטרנטיבה טועה מאד לענ"ד, אך בהירה ולא מתנצלת על עצם קיומה. יש שם תורה, וציבור המקבל את ערך חייו ממנה. יש שם הרבה עוול אך בנקודה הזו הם ניצבים איתנים.
לכן לשאלתך, איננו רלווטים כרגע משום שפרצופנו הציבורי הוא דל בערכו הרוחני המקורי. אנו כמו כולם רק במקרה עם כיפות. כשנהיה ציבור ערכי יותר, בעל תודעה מחודדת יותר על בשורת התורה לעולם, לא כמקרה אלא לכתחילה, לא כמגננה אלא בעוצמה של יראת השם וערכי ההלכה, בוא תבוא המדיה ותסקר את התנועת התורה הגואלת, משיח ד'.
יש עוד גורמים לתנודות הללו, ועוד תשובות אחרות לשאלתך, והדברים כאן כלליים מאד אך אני חושב שהם עיקר העניין.

כל טוב