צדקה לעני

שלום

ראוי לתת לעני כדי צורכו.
זה משפט עמום.

פעם היה מקובל שיש להביא את העני למצב שיש לו אוכל בגדים ומקום להניח בו את הראש.
כמובן, תמיד השאיפה היא, לתת לעני צדקה ברמה כזו שהוא יוכל לעמוד על רגליו (מבחינה כלכלית) ולספק בעצמו את צרכי עצמו. הדרך לכך היא מתן עבודה, הלואות ומענקים, כך שאותו עני ישוב למעגל העבודה.

היום, מדינת ישראל מגדירה עוני בצורה קצת מעוותת. קו העוני הוא סכום של הכנסה לנפש במשפחה. הסכום הזה הוא סטטיסטי ויחסי. בישראל קו העוני מוגדר כ-50% מההכנסה הפנויה החציונית, למשפחה. כמובן שבשל צורת חישוב זו, קו העוני הוא יחסי ומושפע מרמת ההכנסה הכללית במשק.
יוצא שמשפחה שמפרנסיה מכניסים יותר מ10,000 ש"ח בחודש יכולה להחשב עניים אם יש להם יותר מחמשה ילדים !!

לכן, בימינו יש לחלק בין עניים לפי הגדרת המדינה, לבין נזקקים פשוטו כמשמעו. לעניים מהסוג הראשון ע"פ רוב לא צריך לתת צדקה, לעניים מהסוג השני, שממש אין להם מה לאכול, להם צריך לתת כמה שהם צריכים כדי שיוכלו להתקיים ללא רעב וללא קור (ביגוד וחימום).

כל טוב