שאלה
"וּסְפַרְתֶּם [לָכֶם] מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּום הֲבִיאֲכֶם אֶת עמֶר
הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתות תְּמִימת תִּהְיֶינָה"
בפרשת אמור אנחנו מצווים על מצוות ספירת העומר, ואיזה קטע - בימים אלו ממש אנחנו מקיימים את מצוות ספירת העומר. אחלה נושא שבעולם לדבר תורה.
בביצפר למדנו שספירת העומר זה להתכונן לקראת שבועות,
למדנו שהתלמידים של רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה ותראו מה קרה להם, אז תתנהגו יפה חמודים,
ולמדנו שסופרים מ"ט ימים כנגד מ"ט שערי טומאה במצרים.
והכל טוב ויפה ונכון ואמיתי. בכל זאת, אנחנו ניגע בנקודה קצת שונה.
כל יום שעובר אנחנו אומרים '[היום] כך וכך לעומר' כל יום הוא יחידה בפני עצמה.
בכל יום אפשר לעשות משהו בלתי נשכח שישאיר זיכרון של שמחה מבורך.
מה שנוכל לעשות היום לא נוכל לעשות עוד אי פעם.
אנחנו אמוּנים על 'עם שאין לו עבר אין לו עתיד', אמוּנים על חשיבה על העבר ועל העתיד, על חיי נצח ולא על ההווה היומיומי. ו- 'לחיות את הרגע' נשמע לנו קצת גס..
בספירת העומר, לקראת מתן תורה, אנחנו עומדים כל יום ומזכירים לעצמנו, מספרים לעצמנו שהנה מגיע עוד יום. יום חדש. ואותו אנחנו צריכים לחיות הכי טוב שאפשר.
אנחנו לא שוקעים בעבר, אנחנו מעריכים אותו.
אנחנו לא בונים על העתיד, בעזרת היום אנחנו בונים את העתיד.
גם אם נפלנו בעבר, זה לא אומר שום דבר על מה שאנחנו יכולים לעשות היום.
ביום הזה נוכל לקום, ביום הזה נוכל להתגבר.
וגם אם הדרך עד לשלמות היא ארוכה - אין שום בעיה, נחלק את זה לחלקים, ליחידות.
והנה - עכשיו יש לי רק את 'היום' לגדול בו. 'היום' להשקיע בו. להשקיע בי.
שיהיה בהצלחה גדולה,
ומי ייתן והסיכויים תמיד יהיו לטובתכם.
בע"ה, רק בע"ה.
שבת שלום!
חברים מקשיבים.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו