פקפוקים באמונה

שלום לך שואלת יקרה!
יישר כוח על שאלתך החשובה. הרבה אנשים מרגישים כמוך, ולא מעיזים לשאול. גם אני עצמי מסתובבת הרבה עם השאלה הזאת, מגיל צעיר, ומה שזה מעיד על אנשים ששואלים את השאלה הזו היא שהם אנשים שחושבים. אנשים אמיתיים. אנשים עמוקים וכנים.
ומה בעצם קורה עם אמונה בקב"ה?
האמת היא שהקב"ה, הוא נסתר. זאת אומרת, כשהוא ברא את העולם, הוא החביא את הנוכחות שלו היטב היטב.
גם המילה "עולם" היא מלשון "העלם". זאת אומרת, העולם כולו, הבריאה כולה, על כל מה שהיא כוללת, מעלימה ומחביאה את הנוכחות של הקב"ה. קל לומר: אני לא רואה את הקב"ה. זה קל מאוד. הקב"ה באמת אינו גלוי לעין.
ובכל אופן, ישנה גם האמונה, וגם לה יש ממשות גדולה מאוד. האמונה היא ההרגשה שמבליחה בך מדי פעם (לא חייב להיות שהרבה פעמים!) "יש השם!" או התחושה הזו, כשאת הולכת לבד, בשקט, ומרגישה שמישהו צופה בך, שהקב"ה כביכול מביט עלייך מלמעלה ושומר עלייך.
לפעמים ישנה תחושה של מפגש עם ה´ דווקא דרך המצוות. למשל, בחגים: בסוכות למשל, מרגישים איזו מתיקות בתוך הסוכה. או בתפילה, מרגישים לפתע ש"חלון נפתח". כל אלו הם ה"חלונות" שהקב"ה "מציץ מן החרכים", כביכול, אלינו, לתוך המציאות היומיומית שלך ושלי.
צריך לדעת ולשנן שאמונה בה´ היא כמו שרירים. לא תפַתחי את השרירים – הם יישארו לא מפותחים. תפַתחי – הם יהיו מפותחים.
וכיצד מפתחים אמונה? יש לכך הרבה דרכים, ואת יכולה לחשוב על דרכים שמתאימות לך מתוך ההיכרות שלך עם עצמך. אני מציעה כאן דרך אחת, שעזרה לי, והיא אולי אחת מהדרכים הנפלאות שאני מכירה לפתח אמונה להרגיש יותר את הנוכחות של הקב"ה.
הדרך היא להקדיש כל יום כרבע שעה (או כל פרק זמן אחר שמתאים לך) לדיבור ישיר עם ה´.
ברבע שעה הזאת את מוזמנת לדבר איתו כמו שאת מדברת עם אבא. את יכולה לומר לו קודם כל במשך כמה דקות תודה על כל הדברים הטובים שנתן לך באותו יום. את יכולה לשבח אותו על הדברים שאת חושבת שהם נפלאים בעולם שברא מסביבך. אחר כך את יכולה לעשות חשבון נפש קצר על היום שעבר עלייך, ולראות את מה את רוצה לתקן. אחר כך את יכולה להתפלל על עם ישראל, על הדברים שאת רוצה לבקש בשביל הכלל. אחר כך את יכולה לבקש בקשות אישיות שאת רוצה, כמו להצליח במבחן, קשרים טובים עם חברות, או אפילו לבקש "שרירי אמונה" מפותחים יותר...
בהצלחה רבה, ויישר כוח על שאלתך!
רנה, חברים מקשיבים