שאלה
בס"ד
שלום הרב,
רציתי לשאול שאלה שמתייחסת ספציפית לפסקה מסוימת, אבל פותחת צוהר לנושא מהותי מאד. השאלה היא בעצם על היחס בין הבחירה והכוח של האדם להשפיע, לבין הקב"ה, אבל מתוך הסתכלות על התפילה-
בהקדמה לעולת ראי"ה הרב קוק מסביר שהתפילה שלנו היא בעצם גילוי פנימי של תפילת הנשמה, דהיינו הכמיהה והקשר לבורא עולם.
בפיסקה ד' שם (פרק א), הוא מבאר שהתפילה פועלת כגודל האדם הפונה, כגודל הכוונה ואפילו הדיוק במילים-
"התפלה היא מוציאה אל הפעל והאור, אל החיים הגמורים, את הנכמס בתהומות הנשמה. וכפי מדת טהרתו הפנימית של האדם, כה גדולה היא פעולת ההופעה של התפלה בהיות יוצא ממעמקיו הרצון הפנימי שלו, בהיותו פונה אל מקור חיי כל הנשמות וכל העולמים..."
ואני שואל- אם התפילה היא רק גילוי פנימי של משהו שכבר קיים, אז מה ההבדל בין זה לבין חיזוק אישי, או אמירת "מנטרות" כפי שנוהגים במזרח למשל? איפה הפעולה האלוקית פה? ושמא נגיד שזו הפעולה האלוקית- אז יוצא שאני אלוקים פחות או יותר, וזה לא ייתכן!
ברור לי שהצד השני של המתרס הוא בעייתי לא פחות- אם התפילה היא מעין היענות פשוטה לבקשות של אנשים- מיד עולה השאלה: "האם הקב"ה משנה את רצונו? האם הוא לא יודע מה הכי טוב בשבילנו? וכו'"
ובעצם השאלה הרחבה היא כאמור- מה היחס בין מה שאנחנו בוחרים ומשפיעים, לבין מה שהקב"ה קובע בנו, ומסביבנו?
אני מרגיש כרגע מתח גדול מאד בנושא הזה- אני לפני גיוס, ואני נמצא פעם ראשונה במצב שבו אני בוחר מה לעשות עם החיים שלי- כבר לא בישיבה, ששם הכול היה ברור ופשוט יחסית, ופתאום אני מרגיש מצד אחד את גודל הכוח של הבחירה, ומצד שני- שזה מרחיק אותי, שאני לא מבין מה הקב"ה עושה בחיים שלי- "למה אני צריך אותו?"
איך הבחירה לא מרחיקה אותנו מאלוקים?
אני אשמח גם להפניה למקורות בנושא- תודה רבה.
תשובה
שלום וברכה,
תזכה למצוות, צאתך לשלום ושובך לשלום והעיקר עשה חיל
יש בתפילה רמות שונות
הנמוכה ביותר (ולפי חכמתך אתה מבין שהיא נמוכה מאד) היא בקשות. אדם מגדיר לעצמו מה הוא רוצה ומתוך כך יש סיכוי שישנה את עצמו, ירצה דברים טובים (האם משהו יבקש מהקב"ה עזרה בביצוע גניבה ?) ועל ידי כך ירומם את עצמו. שם עליו לבקש אבל במסגרת 'מלא כל משאלות ליבי לטובה' שאתה הוא יודע אם הן טובות או לא.
רמה מעל זו היא שאתה נכנס להתפלל ויוצא מהתפילה אדם אחר. רוממת בתפילה את נפשך והתעלת ואז הדין הוא אחר.
כדוגמא לכך אם נגזר על פלוני לאבד את כספו, אבל אחר שתיקן את נפשו ומידותיו הוא כבר אינו אותו פלוני ולכן אין הוא מאבד את כספו כאילו לא עליו היתה הגזירה.
רמה מעל זו היא שהנשמה של האדם כאילו משתחררת מהגוף ומתרוממת בזמן התפילה, היא מתחברת אל מקורה. לא ניתוק אבל התעלות.
לענ"ד הרב מדבר על כך ואתה יכול לעיין גם בסיפור על רשב"י במערה מדוע הוא לבש בגדיו לתפילה
באופן מעשי אני חושב שניתן לצפות מכולנו להגיע בקביעות לפחות לרמה השניה ולראות ברמה הנמוכה כלי לעזר לכוון בתפילה אבל לא מטרה.
לדעתי תרגיש כך בשירותך הצבאי כאשר כניסתך לבית הכנסת (בהחלט גם לתפילה יחיד) ובצאתך ממנו תרגיש אדם אחר, אדם רוחני יותר שחוזר לעיסוקיו מתוך שלווה וכד'.
הערה
השוואה שלך לדברים ממזרח דומה להשוואה בין שאלה באורים ותומים להבדיל חלילה לניחוש וכישוף האחד דברי אלוקים חיים והשני עבודה זרה אסורה והפעלת כוחות הטומאה (לפי דעות הראשונים שבכישוף יש ממשות אלא שהקב"ה אסר). ובהשוואה יותר מודרנית בין מכונית למכונית צעצוע או במכשיר טלפון נייד מקולקל ובלי 'סים' למכשיר פועל.
בברכה ובהצלחה דוד לוי
098987548