שאלה
שלום רב,
כמורה אני נתקל לעיתים, לצערי, בהעתקות במבחנים. אני רואה, למשל, שני מבחנים דומים ממש, באופן שלהבנתי לא ייתכן באופן מקרי. במקרה כזה אני פוסל את הבחינה/בחינות. אני עושה זאת רק במקרה שבו אני משוכנע מעבר לספק סביר שמדובר בהעתקה.
לאחרונה חשבתי על כך שבעצם אני "דן" את התלמיד (או שניים - המעתיק והמאפשר להעתיק) ללא דין מסודר, על פי שיקול דעתי בלבד, ואני קובע שהוא רימה, ואם הוא מכחיש אני גם קובע שהוא משקר. אני גם חייב לשתף בכך, כמובן, את המנהל.
האם אני נוהג נכון? מה דעת הרב בעניין?
תודה וישר כח על כל פועלו הנפלא של הרב.
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה עדינה מאוד ומשמעותית מאוד.
א. ההלכה מכירה בשני מסלולי דין. מסלול אחד הוא "ודרשת וחקרת היטב", ומסלול שני הוא מה שקרוי "משפט המלך". לעתים כדי להנחיל משמעת יש צורך בתקנה, ותקנה בה קובעים כי אם מתגלה העתקה - שתי הבחינות נפסלות אלא אם כן מתברר למורה מי המעתיק ומי המועתק, היא תקנה שהיא רלוונטית ביותר ועומדת במבחן הסבירות.
ב. כמובן, שיש צורך בשכנוע מאוד גדול שמדובר בהעתקה, ואני מבין שאתה נוהג כך.
ג. צריך להיות קשוב לטענות של התלמידים, גם כדי להיות בטוח שמדובר בהעתקה, וגם כדי לנסות להבין מי העתיק ממי. אולם יש לזכור כי מותר למורה לקבוע כי הוא פוגע גם בזה שנותן להעתיק, כי הוא שותף בנורמה לא ראויה.
ד. זהו חלק ממהלך חינוכי גדול לקראת חיים של אמת. אני מבקש להדגיש את שני הצדדים של המטבע הזו. מצד אחד - הרשות לפסול מבחנים. מצד שני, ההכרה כי מדובר בחלק ממהלך חינוכי, ואי אפשר לחנך לאמת ולחיי יושר רק בעזרת האכיפה הזו, והחינוך לאמת וליושר צריך להיות הרבה יותר עשיר, ובדרכים מגוונות.
כל טוב ויישר כוח