שאלה
למה קיום רוב הישיבות מלמדות גמרא שזה חיצוניות התורה, ואילו את פנימיות התורה בקושי מלמדים?
איך אפשר להסביר את הקטע הבא:
ע) וזה שאמרו בתיקוני הזהר (תיקון ל'): "קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם. וסוד הדבר כמ"ש (ישעיה מ'), שקול דופק בלבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל. אבל השכינה אומרת, אין בי כח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר. כולם, המה כבהמות אוכלי עשב וחציר. כלומר, שעושים המצות בלי דעת כמו בהמות. וכל חסדו כציץ השדה, כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים. כלומר שאין כוונתם במצות שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצות. ואפילו הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם. בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב להעולם, דהיינו רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל מכל צרותיהם עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב, ומלאה הארץ דעה את ה'. הרוח הזה נסתלק לו והלך ואינו מאיר בעולם. אוי להם לאותם אנשים, הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, כלומר בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם". כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו עמי הארצות שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם. ובדור כזה כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג) "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל". דהיינו כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו. ואחר שבעונותנו הרבים נעשינו עדי ראיה לכל האמור בתיקונים הנ"ל, ולא עוד אלא שמדת הדין פגעה דוקא בהטובים שבנו,
תשובה
שלום
דברים מעין אלה אמורים על מי שבנה כבר את קומת הנגלה והמידות שבו, דהיינו שסיים הש"ס עם ראשונים מספר פעמים והוא גם מסילת ישרים מהלך ומלא בענווה.
מי שלא כך, אסור לו להתקרב לסוד. להלן מאמר קצר שכתבתי בעבר בנושא זה-
סוד ד' - ליריאיו
תורת הסוד עברה אלינו מפי האר"י ע"י תלמידו- ר' חיים ויטאל. קדמה להם שושלת קבלה שקיבל הראב"ד מפי אליהו, עד הרמב"ן, שושלת סודית בה סוד ד' עבר בלחש ובאחריות גדולה לגדולי הדור.
והנה, בהקדמה לספרו 'עץ חיים' פירט מהרח"ו את התנאים בהם יש לעמוד על מנת להכנס ללימוד תורת הסוד בלי קילקולים, ולהלן חלקם-
א. להיות ירא מהעונש האלוקי שבא על החוטא. יראה זו קודמת ליראת הרוממות ולאהבת ד', והיא הכרחית בשל היותה קיימת גם כאשר היצר מתגבר מאד באדם לחטוא
ב. להקפיד שלא לחטוא חטאים כלשהם, אפילו בשוגג
ג. לא לאכול בשר ויין בימי החול
ד. לרדוף שלום ולא לכעוס לעולם
ה. להיות עניו מאד ולברוח מהגאוה
ו. להקפיד לטבול לאחר יחסי אישות או טומאת קרי
ז. לא להתרכז בהנאה בשעת תשמיש המיטה, אלא להרהר אז בשם ד'
ח. להתוודות לפני השינה בכל יום
ט. לא לדבר כלל, חוץ מדבר מצווה
י. לעשות תיקון חצות בכל ערב וערב בבכי
יא. להגיע ראשון לבית הכנסת, עטור בטלית ותפילין בעלות השחר בקביעות
יב. להזהר לאהוב כל יהודי בתכלית
יג. לא להפסיד שום אמן או קדיש או קדושה בשום יום
יד. לעסוק בתורה מעוטר בתפילין במשך היום
טו. עיקר העיקרים- "צריך שיהיה עמל בגמרא מאד ואל יחשוב שיגלו לו רזי התורה בהיותו ריק מזה"
חמשה עשר סעיפים אלה (כאמור, אלה רק חלק מהתנאים), קובעים רף גבוה ורחוק מאד מאיתנו. התנאים הללו אינם המלצה אלא תנאי גמור, כך שמי שאינו עומד בהם ודאי יקצץ בנטיעות וישבש את אמונתו ואמונת חבריו, ואסור לו לעסוק בסודות התורה.
למקרא רשימה זו, נוכל להבין שכל העיסוק בקבלה במדיה או בקרב הנוער, הוא עיסוק אסור, פסול ושלילי, שיביא ומביא בהכרח לטמטום הלבבות בעבודת ד' ובהשכלת אמונת ישראל. בנוסף, העושה כן מתחייב בנפשו ומקצר ימיו, וכעדות הש"ך ביורה דעה- 'רוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם הזמן, קומטו בלא עת'.
כאשר אדם עוסק בשמות קודש או בספירות אמורפיות בלי שנפשו בנויה לתלפיות ובלי ששכלו מזוקק שבעתיים, ובלי שמידותיו זכות, הרי הוא מחריב את עצמו. למה הדבר דומה? לאדם שראשו בגודל של מבוגר, אך גופו קטן כשל תינוק בן יומו. אדם כזה, הוא מפלצת. אין פיתוח בריא של כל הכוחות במקביל, ולכן שכלו אינו יכול להוביל את אישיותו וגופו.
הלומד קבלה ללא הכנה, הינו בטוח שהוא כבר אלוקי ונשגב, משום שנגע לרגע בקודש הנוצץ. אך האמת היא שלא עלה בכל אישיותו לשם אלא רק הציץ, והנה הוא שב לחייו היום-יומיים, למידות רעות ולהתנהגות רגשית אימפולסיבית ונמוכה. הוא לא הבין דבר אלא רק התרגש, לא שינה את מדריגתו אלא דילג. היום אומר לו היצר להציץ בסוד, ומחר אומר לו להציץ בפורנוגרפיה. לא מעלות יש כאן אלא אש אוכלה וקפיצות ילדותיות שאינן מכריעות את מכלול האישיות לטובה.
נכון הוא שמקובלנו מרשב"י שבדין לימודא יפקון מגלותא, והסביר הרב קוק זצ"ל שהצמאון לתורת הסוד מביא את הגאולה ומעיד על עומק וגדלות הדור. אך אין הדבר אומר שיש להנמיך את תורת הסוד ולרדד אותה כמדריגת ההמון, אלא ההיפך בדיוק- לעודד את הציבור להתעלות לתנאים הנשגבים שבהם נקנית חכמה זו, בעמל של שנים במידות ולימוד גמרא ופוסקים.
ובנתיים, עד שנתרומם למדריגות אדירות אלו, נתמקד בסודות שגילו בסגנון המתאים, רבותינו בספריהם הנגלים. הרב באורות, וחכמי ישראל בספרי האמונה. את זה יש ללמוד, שם טמון מספיק אור ועומק שדרכם ניתן להתחבר לקב"ה בדורנו.
וכדברי הרב קוק - "מה שמבינים את האמונה בצורה מקולקלת, קטנה וחשוכה, גורם לכפירה שתשא את ראשה" , ולעומת זאת- "בעת שאור הנשמה מתפרץ, מיד צריכים לתן לו את חופשו, שילך ויתרחב, יצייר, ידמה, ישכיל וישיג, ישאף וישתוקק האדם לגבהי גבוהים, למקור שרשו, לחיי נשמתו, לאור חיי נשמת כל העולמים, לאור אל עליון, לטובו והדרו". נתקדם לאט ובזהירות במעלות התורה והיראה, ונזכה בע"ה לרזי תורה שגילו לנו רבותינו בספריהם הגלויים. והנבחרים בחכמינו בזקנותם עוד יעלו להיכל הסוד וישמרו עליו בסוד
כל טוב