פלאפונים בבית מדרש

בס"ד ‏יום ראשון ז' בטבת תשס"ח

למה אין להכניס פלאפון לבית המדרש ( אלא למי שהרבים כולם תלויים בו )

1. כי עצם הכנסת הפלאפון מלמדת על העמדת משהו שהוא חשוב יותר מתלמוד תורה עוד קודם הפעלתו, משדרת הכנסתו כי אין האדם מתכוון לשקוע בתלמוד תורה, ולהעדיף אותו על פני כל דבר אחר. אדם מכניס לבית המדרש דבר מה שיוציא אותו מהלימוד, ואומר לעצמו כי שיחת טלפון חשובה לו יותר מלימוד תורת ד', עד שהוא יפסיק ללמוד וישוחח עם חבר?!!
2. כי קטיעת הלימוד מביאה לקרעים קרעים את הלימוד עצמו. הגמרא לימדה כי מי שמפסיק מלימודו נעשית תורתו קרעים קרעים, ואין הוא מגבש את תורתו כחלק יסודי ומובנה בנשמתו. לא ניתן ללמוד תורה באופן שטחי, כשכל הזמן ישנה ברקע אפשרות כי לימוד התורה יקטע אף אם הפלאפון לא יצלצל אף לא פעם אחת, עצם האפשרות כבר מפריעה את הריכוז והדבקות בלימוד.
3. כי שיחת טלפון מוציאה את ראשו של האדם מהלימוד ומעתיקה אותו למקום אחר. האדם שהיה שקוע בלימודו עוסק בנושא עליו התקשרו אליו, וליבו נוטש את התורה, ומתרכז בשיחה אותה הוא קיבל. חלוקת הקשב למקומות שונים, והסטת תשומת הלב אל נושא שאיננו חלק מהלימוד פוגעת פגיעה אנושה בלימוד. תלמוד תורה מחייב ריכוז רב, התכנסות פנימית ודביקות מלמדת, וזו מופרת ע"י שיחת הטלפון.
4. כי הפלאפון מפריע לחברים הלומדים תורה, עוון גדול הוא ביד אלא המבטלים תורה מהציבור, ומי שעוון הרבים בידו אין מספיקין בידו לשוב בתשובה. בית המדרש מופרע מכל תנועה בו, מיציאה חפוזה,לעיתים מצלצול רועם, משבירת הלימוד בחברותא כדי לענות לטלפון, ומכל דבר אחר. אופיו של בית המדרש הוא חטיבה אחת של כל הנמצאים בו, וכל המתרשל פוגע באחרים.
5. כי הפלאפון גורם פעמים רבות בכבוד התורה ובכבוד מלמדיה, הן בצלצולו, הן בהעדפת הענייה לפלאפון יותר מאשר שותפות בשיעור. כבוד תלמידי חכמים נפגע פעמים רבות מאי היכולת לעמוד בפיתוי לשמוע את דברי המטלפן, למעשה מדובר בהפגנה חזותית של אי חשיבות הנושא הנלמד, ואי שמירה על כבוד התורה.
6. כי יש בחינה מסוימת של גאווה המתפתח מנשיאת הפלאפון בבית המדרש, כאילו האדם כל כך חשוב עד שאסור לו להחמיץ אפילו שיחה אחת, ואין העולם יכול לעמוד אם לא יענה לטלפון מיד. הגאווה איננה בעצם החזקת הפלאפון, שהוא היום עניין רגיל, אלא בתחושת החשיבות, שלעיתים היא מנופחת, כאילו מוטל עליו לאפשר לכל אחד להשיגו, כדי שחס וחלילה לא יקרסו השמיים.
7. כי הכנסת הפלאפון לבית המדרש היא חילון בית המדרש ע"י עיסוק בדברי חולין בו. אף אם האדם עונה לשיחה ויוצא מבית המדרש ( דבר שהוא נורא בפני עצמו ) העובדה כי הוא ענה לשיחת חולין מפרה את קדושת בית המדרש, שהוא מקום שיועד לתורה, ואין לעסוק בו בעניין אחר, בוודאי שלא להכניס מכשיר שכל עניינו הוא עיסוק בעניין אחר.
בשולי הדברים :
חלק מהאמור לעיל נכון גם לגבי קריאה לשיחה בטלפון מהסוג עתיק היומין, שעוד מחובר בחוטים, ומצוי בספריה. בעיקר הדברים אמורים בשיעורים, שזו פגיעה קשה בשיעור ובמוסרו, הן מצד הקורא לחבר לשיחת הטלפון והן מצד העונה לה.
בשולי שוליים : כל האמור לעיל אינו מפר חלילה את החובה הגדולה שבין אדם לחבירו לענות לשיחות ממתינות, לקרוא לחבר מחדר האוכל או מהפנימיה, או לכל עניין אחר שהוא יסוד גדול בבין אדם לחבירו ואינו פוגע בתלמוד תורה.

אנו חוזרים אל הראשונות: אין להכניס פלאפונים דולקים לבית המדרש – גם לא על רטט. נשיב עטרה ליושנה בלימוד מסודר ורציף.