פירות יבשים

שלום אריאלה,

הפירות היבשים מופיעים כבר בתנ"ך כאוכל מזין ומבריא, בייחוד אחרי צום:

שמואל א' ל'
(יא) וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם:
(יב) וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת:

בדומה מובא בחז"ל על ר' צדוק שהיה מרבה בצומות ובסעודת ההבראה שלו הביאו לו 'גרוגרות' (תאנים יבשות) ומצץ אותן והשליך את הקליפות. (גיטין נו א)

ודאי שהפירות היבשים היו חלק מהאוכל הבסיסי ביותר והמקובל, גם בתקופת התנ"ך וגם בחז"ל. שמואל א' כה יח, דבה"א יב מא. "כגרוגרת" - כמו "כזית" ו"כביצה", אחת המידות המקובלות בחז"ל. (לדוג' - משנה כלים י"ז ז')


ברכה והצלחה,

חנן
המשיב אינו רב