פיוט יגדל

לשואל שלום
יגדל א-לוהים חי הוא פיוט המיוסד על שלושה עשר עקרי האמונה שקבע הרמב"ם. נכתב באיטליה כמאה שנה אחרי פטירת הרמב"ם.
לנוחותך, שורה מן הפיוט, ולאחריה העיקר אליו היא מתייחסת:
יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי ויִשְׁתַּבַּח. נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ:
מציאות ה' - כל הדברים הקיימים במציאות נמצאים מכוחו, והוא המציאות היחידה שאיננה תלויה בשום דבר אחר.
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ. נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ:
ה' אחד - כלומר אינו ניתן לחלוקה מופשטת.
אֵין לוֹ דְּמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גּוּף. לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ:
ה' אינו גשמי.
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא. רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ:
ה' קדמון, דהיינו היה מעולם.
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכל נוֹצָר. יוֹרֶה גְּדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ:
הוא היחיד שראוי לעבדו ולהתפלל אליו, וכל שאר הנבראים אינם יכולים לעשות דבר כנגד רצון ה'.
שֶׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ אֶל. אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ:
אמונה בקיומה של הנבואה; בני אדם יכולים להיות נביאים ולקבל את דבר ה', בתנאֵי הכנה מתאימים.
לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה עוֹד. נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תּמוּנָתוֹ:
הכרה בנבואתו המיוחדת של משה רבנו. (בארבעה דברים: הוא היחיד שניבא בלא מסך, ללא חולשה, בהקיץ, ובכל זמן שרצה).
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל. עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ:
תורה מן השמים. חמשת חומשי התורה כולם העתקה שהעתיק משה מדברי ה', משה לא כתב מעצמו אפילו אות אחת. וכן פירוש התורה אף הוא נתקבל בסיני והועבר במסורת מדור לדור.
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר. דָּתוֹ לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ:
התורה לא תשתנה לעולם ולא ישתנו חלקים ממנה.
צוֹפֶה ויוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ. מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמוּתוֹ:
ה' יודע את כל מעשי בני האדם ומשגיח עליהם.
גּוֹמֵל לְאִישׁ חָסִיד כְּמִפְעָלוֹ. נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ:
ה' נותן שכר למקיימי התורה, ועונש לעוברים עליה.
יִשְׁלַח לְקֵץ יָמִין מְשִׁיחֵנוּ. לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ:
אמונה בביאת המשיח.
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בּרֹב חַסְדּוֹ. בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ
המתים יקומו לתחייה.