פחד מהמוות

שלום חביבה.
פחדים אינם עדות לחוסר אמונה- נכון שאמונה מחזקת אותנו בביטחון בריבונו של עולם, ובהילוכנו בעולם. אבל לכולנו יש פחדים. אנחנו חיים בעולם. בעולם יש פיגועים, תאונות , מחלות לא עלינו-ואין מה לעשות. גם מי שמאד מאד מאמין- הפחדים האלו חודרים לראש ולנשמה. בדיבורים בין אנשים, בתקשורת, אנחנו מוצפים מידע כואב. ומכיוון שיש לך אנשים שאת אוהבת ויקרים לך, הדאגה להם ולעצמך היא טבעית.
אמת, שאנחנו מאמינים שהתחזקות דתית אמונית מרגיעה- אבל לפעמים לא לגמרי- כיוון שאנחנו עדיין אנושיים וחשופים לפגיעות. ומאד מפחידה אותנו המחשבה... שמא... ומה עלול לקרות.
אנחנו פוחדים להשאר לבד. אנחנו פוחדים להתמודד עם אובדן. כולנו. רובנו לא חושבים על זה כל הזמן- כי מנסים להדחיק כי המחשבה על זה קשה ולא נעימה. אבל לכל אחד יש רגעים קשים, מפחידים.

האמונה, התפילה, הבקשה היא בעצם הדרך היחידה- כי אין משהו ממשי שאנחנו יכולים לעשות מלבד לשמור על עצמינו ולהתפלל . לקוות לטוב.

אני מציעה לך לשוחח על הפחדים שלך. עם אמא, סבתא, אח או אחות- ותגלי שגם הם חרדים לשלומך ולשלום המשפחה- כל הזמן. כל פעם שאת יוצאת מהבית אמא פוחדת. אין זה אומר שהיא איננה מאמינה- אלא שהיא אמא. ואת יקרה לה וחשובה לה. אבל היא לומדת להתמודד עם זה. שכן, לא תוכלי להשאר בבית כל יום כל היום...
תזכרי גם שהמוות אינו דבר שלילי, גם אם הפרידה מאוד כואבת. אנשים מאמינים יודעים שהמוות הוא המשך החיים, רק במסגרת אחרת. ראי על כך:
המוות – טוב או רע? https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=32451

אז תנסי לשוחח- זה מקל, זה מוריד קצת מהעול- לדעת שיש עוד אנשים שחשים כמוך. ותנסי לחשוב על דברים טובים, דברים שאנחנו קצת יותר בעלי השפעה עליהם, דברים נחמדים, דברים לעשות.

יש דברים בחיים שצריך להתמודד איתם. מעטים האנשים שלא חוו אבל ועצב בחייהם - אבל יש לנו זה את זה לבינתיים, ותנסי להנות מזה.
ולהתפלל לטוב.

באיחולי בריאות ושמחה לכל משפחתך, ולך!
שלומציון.