שאלה
אני בן 24, מאז גיל הבשלות אני חוטא בשז"ל, עם מצפון והפסקות שלא מצליחות לעבור את היומיים שלושה.למרות כל הספרים והרצון.
אני שונא את עצמי על זה, היהדות מורה ובצדק שזה דבר נורא הגורם לכהות החוש ו"לקשתו ננערת" ואני חש כבר איך תש כוחי וכבר אין לי חשק להתחתן.
ולמה שאתחתן כשאני "בוגד" בכל מי שאני יוצא איתה כבר אחרי יומיים ?
מצד שני - אני לא יכול להתגבר על זה.
זה גורם לי להרגיש חיבור בתקופות בודדות.
הפסיכולוגיה אומרת לי לקבל את זה כדבר נורמלי.
באיזו גישה עלי לנקוט?האם להמשיך לצאת עם בנות?
לחשוב שזה לא נורא?
שזה כן?
תודה רבה
תשובה
שלום
בא נציג את הדברים בפרופורציה, ישנם חטאים חמורים יותר כמו עבודה זרה וכו,עיקר החטא מתייחס אל אדם נשוי שאינו רוצה ילדים, כמובן שגם לרווק אסור, אך זה לא ליבת החטא.
עבודת התשובה שלך לא צריכה להיות הפסק התופעה, אלא דחייתה , וככל שתדחה הרי שכרך גדול יותר.
ללא קשר עליך להתחתן, כדי להקים משפחה בישראל, ואין לשלב בין החטאים לבין המצוות לכל אחד קופה ניפרדת.
ברכה והצלחה