שאלה
שלום כבוד הרב,
רציתי לברב משהוא בקשר לפורים, אני מחפשת הסבר לכך שבפורים שמחים שמחה על שה' לא השמיד אותנו, אנשים משתכרים- מתחפשים - הכול שמח -טוב ויפה- אבל איפה הגבול? אני ממש לא מבדילה בין שמחה להוללות.
דבר אחר - פורים ניראה לי חג של "לפרוק", קצת ללכת רחוק עם הדימיון (=התחפושות)...קצת
"להשתגע", אפילו יש דעות שמתירות מיכנסיים לאישה בפורים...(?)
שוב - וזה חוזר לשאלה הראשונה - עד כמה "מתפרקים"? ואם כן מתפרקים קצת - באיזו צורה?
אני ממש מבולבלת.
מקווה שהסברתי את שאלתי בצורה טובה.
שיהיה פורים של שמחה אמיתית.
נ.ב.- כתובת הדוא"ל שלי לא בשימוש- אז אם אפשר לא לשלוח לי לשם ...תודה!!
יעל.
תשובה
בע"ה
שלום רב,
השמחה בפורים היא בעקבות נס ההצלה הגדול כשבעצם זו היתה הפעם הראשונה מאז מלחמת עמלק שהיה איום קיומי על כל עם ישראל, ובחסדי ד' התהפך הפור וניצלנו.
אבל השמחה היא לא רק על ההצלה, אלא על כך בפורים נתגלה בעצם סוד קיומו של עם ישראל. גם במצב הרוחני הירוד של עם ישראל , בגלות, במצב של התבוללות קשה, וזלזול במצוות, חוסר רצון לחזור לא"י, וכד' - גם אז התברר שמתחת לכל הקליפות ישנה נשמה יהודית שבוערת ויודעת ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום".
אופי השמחה נגזר מאופי הנס, הכל היה בתחפושת, הקב"ה הסתתר באיומיו של המן, בטיפשוטו של אחשוירוש, ובודאי בבמוי של כל ההצגה הגדולה ההיא שנדמה היה לכולם אז שיש כאן דרמה פוליטית אדירה, והתברר הכל ככלום.
לכן נהגו להתחפש, ולשתות עד דלא ידע... כל זה כדי להגיע לאותו מצב של טשטוש בין המציאות שתמיד נדמית לנו כהדבר הכי יציב והכי "אמיתי" ובין האמת האלוקית. לו היינו רגילים להשתמש ב"משקפיים אמוניות" ולראות תמיד את הדברים מזוית המבט של הקב"ה , היה לנו יותר קל להתמודד כ"עם לבדד ישכון" אבל כל השנה זה לא קורה ,ולכן תקנו לנו חכמינו יום אחד של "התפקחות".
כמובן, התפרקות, שכרות וכד' - אינן דרכינו, גם לא בפורים, אלא שמחה אמיתית ברמה גבוהה .
בברכה, אליעזר