שאלה
שלום לכבוד הרב,
אני שואל את השאלה כאן כי למרות שהיא חשובה לי מאוד (התשובה יכולה להגדיר לי את מסלול החיים), אני לא יכול לשאול אותה פנים מול פנים.
אני נמשך לילדים (פדופיל). חשוב לציין שמעולם לא עברתי על החוק או המוסר, ברור לי ההבדל בין מותר ואסור. בנוסף אני לא מאמין שאני יכול לשנות את הנטייה אז אין טעם להציע. ככה נולדתי וככה אשאר ועם זה אתמודד.
עכשיו אני יוצא עם מישהי, כאשר המטרה היא הקמת בית, כיוון שאני מצווה על כך. בשאלות דומות שהומוסקסואלים שואלים הרבנים כמעט תמיד מורים להם לספר לבחורה על הנטיה לפני הנישואים. במקרה שלי אני לא יכול לעשות את זה. אני לא יכול לספר לה שאני פדופיל - היא תעזוב וחמור מכך, החיים שלי יהרסו אם מישהו ידע.
האם אני צריך להמשיך ולצאת איתה, תוך כדי שמירת הסוד, או שמא לעזוב ולחיות לבד? מה יותר נכון מבחינה הלכתית?
תשובה
שלום אחי היקר
ד´ נותן נסיונות לבניו שהוא סומך עליהם שידעו לנהל את היצר בתבונה ובטהרה.
חזק ואמץ, אינך אשם בתכונתך המינית כל עוד אתה מתגבר עליה ונאמן לדבר ד´ זו הלכה.
לשאלתך-
נראה שהדבר תלוי בעצמת הנטיה.
אם המשיכה חזקה וחלק מאשיותך וגורמת לך להתנהגויות מסויימות, ואינך רואה דרך לצדד אותה בחייך, אזי אתה מחוייב על פי דין לומר למי שאתה יוצא איתן את נטייתך. ´ואהבת לרעך כמוך´, אתה לא היית רוצה לצאת עם מישהי שמסתירה ממך דבר שיזעזע את אמות הסיפים שלך כשתשמע עליו לאחר החתונה. אך לא חייבים בפגישה הראשונה שהיא רק להכירות כללית, חכה עד שיש הכירות ואז שתף בעדינות ובבקשה שישאר ביניכם. אל תשתמש בשפה החילונית ´פדופיל´, אלא בשפה עברית, תאמר שיש לך משיכה לילדים ואתה משתף אותה בכאבך.
אל תפחד וחפש קשר נישואין בצורה חכמה אך בכנות. תוכל לומר שאני תומך בך, ושאשמח לחתן אתכם וללוותכם בעבודת ד´ שבזוגיות יחד עם הקושי שלך.
אם אתה חושש לצאת משום שאז יתגלה דבר נטייתך, ואתה נמשך רק לילדים, אתה פטור ממצוות פריה ורביה ואינך חייב להתחתן, שהרי אתה אנוס ממש.
אך אם המשיכה אמנם קיימת אך היא אינה מרכזית בחייך, ואתה נמשך גם לבנות גילך, והמשיכה לא גורמת לך טלטלות נפש וכדומה, ולהגדרתך היא אינה חלק מאשיותך, אזי אינך חייב לספר לעולם, לענ"ד. לכל אחד ואחת יש את הנסיונות הסודיים שד´ חנן אותו בהן שאיתם הוא מתמודד.
בכל אופן, פנה לעזרה מקצועית בתחום הרפואה אשר שם יתכן שיש אמצעי עזר שיסייעו לך לנהל חיים ישרים.
ד´ עמך גיבור החיל