שאלה
לפני 4 חודשים התחלתי שירות לאומי במוסד חילוני באיזור המרכז. למפגש עם החברה החילונית הייתי מוכנה היטב. לעומת זאת למפגש עם ערבים לא ממש הייתי מוכנה. לפני השירות הלאומי הייתי כאילו פנאטית.. שונאת ערבים.. עם כל הסיסמאות ממש עמוק בתוך הראש.. "מוות לערבים" "שימותו כולם" "שיישרפו" "חלאות אדם" "כולם מסריחים מחבלים ורוצחים" "ערבים כלבים".. ועוד...
איתי בצוות עובדים ערבים.. ערביות.. איך אומרים? ממש נחמדים.. בחיים לא יעלה על דעתי שזה מה שייצא לי מהפה.. אני אפילו נלחמת בתוך תוכי ומנסה לחשוב עליהם רק רע..אבל פשוט לא הולך לי.. חלקם מתייחסים אליי יותר טוב מהיהודים ועם חלקם נחמד לי לעבוד. אני ממש לא יודעת איך להתייחס אליהם.. להיות איתם בסדר? להיות אליהם קרירה? להתייחס אליהם כמו אל אחד היהודים..
ככלות הכל הם עדיין ערבים שבימים אלה אפשר לכנות אותם אוייבים.
יצאתי מהבועה וגיליתי עולם אחר..
אשמח אם תוכל לעזור לי..
תודה רבה.
תשובה
שלום
צריך לחלק בין המישור הפרטי אישי שבו הערבים כבני אדם, אנושיים, נחמדים, מכניסי אורחים וקרובים לנו במנטליות, אך במישור הלאומי הם אוייב מר שאנו סובלים ממנו מרורות כמאה וחמישים שנה, עם עשרות אלפי הרוגים, פיגועים מחרידים וכמעט אהדה מקיר לקיר בקרב אלו שלא מעורבים ברצח.
אני שירתתי במחנה פליטים עויין ביותר במהלך השירות הצבאי, יכלנו לשוחח בחביבות וחברות ואף להציע לנו תה, ואחר ימים להשליך עלינו סלעים עם תאוות רצח בעיניים, זהו העם וזהו הסיגנון וכאמור מותר לחלק בין הענינים.יש בזה הגיון לא מועט וכדאי לנו ללמוד
ברכה והצלחה