שאלה
ברצוני לשאול האם כשאדם צריך לשמור את עצמו לדוגמא מיצר עריות ודומה לזה היא לא לוקחת בחשבון שאם אדם מפנים בתוכו את הרצונות הגופניים אז הכל יכול "להתפוצץ"בסוף ואז הוא לא יכול יותר לשמור את עצמו?
הכוונה שלי יותר עמוקה,האם התורה וחז"ל יודעים ומבינים שבסופו של דבר ברצף החיים האדם הוא חוטא וזה לא בסדר אבל נורמלי כי כבר הגוף האדם לא יכול מול הפייתויים שבחוץ ואח"כ ימשיך ביתר כח?
תודה וחזק ואמץ
תשובה
שלום וברכה
בוודאי שהתורה לוקחת את זה בחשבון.
בשל כך היא עשתה הרבה מאוד דברים: היא לא אסרה דברים באופן מוחלט, ובכל תחום יש דבר שמותר (למשל: היא נגד נזירות, ומאוד מחייבת את הקשר בין איש ואשתו). בשל כך, ישנו כלל של "לא ניתנה תורה למלאכי השרת" והיא לא תבעה דברים קיצוניים (כתב על זה מאוד יפה המשך חכמה בפירושו "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם", וכדו'.
אי אפשר להגדיר את האדם כחוטא ברצף החיים שלו. אפשר להגדיר אותו כמי שכוחותיו מושכים אותו לכיוונים שונים, והתורה תובעת ממנו – לא בקיצוניות – לכוון את הכוחות האלה כלפי מעלה, ולהשתמש בהם כראוי במקומות שהם מותרים. צריך להיזהר מלהפחית בתביעות בשל אידיאולוגיות שונות ופחדים מ"להתפוצץ", ומן העבר השני צריך להיזהר שלא להחמיר יתר על המידה במקומות שאדם אינו יכול לעמוד בהם. הכל במידה.
כל טוב ושמחה