על סף נפילה

שאלה

שלום רב לרב,

אני נער בגיל העשרה ממשפחה מסורתית.

וזכיתי השנה לחזור בתשובה. אני מוכרח להגיד

שהדת עשתה לי רק טוב, התחלתי בעניין ההלכות

ובטוהר המידות. ולאט לאט גדלתי. אומנם היום, אני על סף נפילה,

אני התקדמתי מהר מאד. חשבתי שאני מסוג האנשים שיכולים לקבל על עצמם

הכל ולהישאר על הרגליים. אבל לא. קבלתי על עצמי על מלכות על תורה.

שיעורי תורה מהערב עד הבוקר, ולימוד תורה מהבוקר עד הערב.

וכנראה, וככל שהתקדמתי והתקדמתי, הבנתי עד כמה אני בחושך.

כמה מגרעות יש בי, מידות לא טובות, כמה אני כפוי-טובה.

התחלתי לעבוד על עצמי, לפתח את האישיות, מלבד לימוד תורה וכו'.

אבל זה לא היה כ''כ קל. מיום יום, נהיו לי יותר ויותר רצונות לא ממומשים.

וזה הצטבר לי בראש, מה לתקן, מה עשיתי. והתחלתי להרגיש מן כובד נפשי כזה.

ואני מדבר על מס' חודשים רבים שזה כך. לקחתי

את הזמן כמומנט חשוב מאד, כאילו אין מחר. וחייתי רק בלחץ. ונפלתי, לא הצלחתי לממש את מה שאני רוצה.

לעבוד על המידות, ואז פה מתעצבן, פה עצוב, פה בדיכאון, פה לא שלם עם עצמי.

ונהיה לי מיום ליום יותר ויותר שאיפות ומחשבות. ובגלל שלא הצלחתי להגשים את השאיפות שלי.

פתחתי רגשי נחיתות כלפיי עצמי, התחלתי לשנוא את עצמי, למה אני כזה ולמה כזה ולמה אני לא מצליח

ואז הבעיות גם נהיו גופניות,נהיו לי סחרחורות,כאבי ראש בבוקר, נדודי שינה, אני לא מצליח להרדם בלילות.

ולקום,אין לי חשק להתרחץ ולאכול.

אני ממש אובד עצות. מה הדרך הנכונה אני לא מצליח אף פעם למצוא איזון.

אני בררן ושופט את עצמי על כל דבר פעוט. אני יודע זה בגלל שאני שואף לשלמות כל הזמן.

ואני כל הזמן מאשים את עצמי, ולא מחפש כבוד. אבל אני יכול להגיד לך שיש לי גאווה...

בגלל הרגשי נחיתות שלי, בגלל שאני לא מצליח לממש את מה שאני רוצה, אני לא מקבל את זה

שאני באמת אדם חלש. ואני לא מושלם, ובאמת יש לי הרבה חסרונות. ואני מבין שאני צריך להשתנות..

איך אני מתמודד עם זה?

תשובה