על הנשף ''כמו חילונים'' שיהיה בקרוב

שלום

גם לי זה גורם עצבות, אך לא ייאוש.
חז"ל לימדו אותנו ´לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ולא כר´יהושע בן פרחיה שדחאו לישו הנוצרי בשתי ידיים´.
לפיכך יש לחבק ולהרחיק גם יחד את אותו נוער מסכן שנשטף בתרבות המדיה החודרת אליו בכל פינה.
להרחיק- ע"י אמירת ביקורת גלויה ומשמעותית על תופעת הדתלשי"ם, ולא לקבל אותה ולהכיל אותה אלא להיאבק בה ולתת תחושה שלילית למי שהורידו כיפה או רוקדים במעורב.
בנוסף, להמשיך להמנע מקריאת דברים הגורמים לזה כגון מגזין מוצש של מקור ראשון, שזו האג´נדה שלו.
גם ברמה הציבורית- לא יתכן שבי"ס תיכון דתי בקיבוץ בצפון קיבל לאחרונה פרס החינוך הדתי על השגיו, תוך התעלמות מהעובדה שרוב בוגרי התיכון מורידים את הכיפה, שזהו כשלון חינוכי שראוי לגינוי ולא לפרס. כשיש פרס ויש ותרנות על כך, הנוער קולט.
ומאידך,לחבק- לחזור ולומר בלי סוף שלא כרתנו גט כריתות עם החלשים הנוטים לתרבות החילונית כגון ים מעורב וכד´, אלא שאנו רוצים אותם חזרה, באהבה אמיתית ובשפה שיבינו. אך לא בטשטוש הביקורת או בהכלה של התנהגותם עד כדי לגיטימציה. הם לא בסדר, ויש לחבקם כדי שיחזרו.
כמובן העיקר הוא חשבון נפש של מינהל החמ"ד המקצועי והרציני,בשל אחריותו על תלמידים בחמ"ד.
וחשבון נפש של ראשי הישיבות והאולפנות של מוסדות אלה בהם התרבות החילונית הזו צצה. יש לערוך מחקרי עומק כיצד לטפל בזה.

העיקר לזכור- רוב הנוער שלנו נפלא, מאמין וירא השם. חלקו הקטן מבולבל בגלל מעט מחנכים פושרים, עיתונות דתית שלילית ושטף המדיה המערבית המטמטמת את המח והלב, ובזה יש להיאבק.

כל טוב