על גלגול נשמות ותחיית המתים

שלום לך
בכל בוקר אנו מברכים ´רופא כל בשר ומפליא לעשות´.
מה כונתינו כשאנו אומרים ´ומפליא לעשות´?
הביטוי מקורו בספר שופטים כאשר מלאך ה´ בא אל מנוח, והוא מקריב קרבן לה´, ואז המלאך עולה השמימה בלהב הקרבן.
מה שמנוח ואשתו ראו, (לרוב חרדתו של מנוח) הוא האיחוד בין הגשמי והרוחני. מלאך ה´ הנראה להם כאיש בשר ודם, עולה השמימה בלהב אש וחוזר להיות רוחני.
על אותו פלא של איחוד הגשמי והרוחני אומר הכתוב (שופטים יג יט) ´ומפליא לעשות´.
בעצם אותו פלא שראו מנוח ואשתו קורה לנו כל רגע ורגע.
אנחנו מורכבים מגוף גשמי ומנשמה אלוקית הנמצאת בו. אין דבר בעולם שכ"כ אלוקי כמו הנשמה שלנו ומצד שני הגוף שלנו הוא נראה חומרי לכל דבר – זקוק לאוכל, לשתיה, לשינה, וגם ללכת לשירותים...
הפלא הזה הוא בעצם מטרת הבריאה.
הקב"ה רצה לגלות בבריאה כיצד החומר מכיל בתוכו ויכול להתאחד עם הרוח. הקב"ה רצה לגלות במציאות את הפלא הזה, שהאלוקי יכול להתגלות בחומרי.
הדברים מאד עמוקים ומה שכתבתי כאן הוא על קצה המזלג, ורק אזכיר שבבית המקדש בקודש הקדשים גם התרחש פלא כזה בכל רגע.
חז"ל אומרים ש´מקום ארון אינו מן המידה´. כלומר כשמדדו את קדש הקדשים מחוץ לארון גילו שבעצם הארון לא ´תופס מקום´. הוא מצד אחד ארון גשמי-ממשי-מוחשי-שניתן למדדו אך מצד שני הוא אלוקי – הוא לא תופס מקום.
לאחר שהבנו שמטרת הבריאה היא איחוד הרוחני והגשמי – נשמה בגוף, אם כן ברור שזהו המצב הטבעי והמתבקש. בעצם פתאום השאלה אינה ´מה הטעם לתחיית המתים´ אלא ´מה הטעם למות´.
באמת, מלכתחילה לא היינו אמורים למות, אלא זהו עונש על חטאו של אדם הראשון, כמו שנאמר לו ´כי עפר אתה ואל עפר תשוב´.
אכן, אנו מובטחים שעונש זה לא יהיה נצחי ולעתיד באמת ´ובלע המות לנצח ומחה ה´ אלקים דמעה מעל כל פנים´.
כל מה שאמרנו באמת נוגע בעיקר לעם ישראל שבו מתמצית תכלית הבריאה, ובהם מתגלה הנשמה האלוקית, ובאמת לפי זה גויים אינם קמים בתחיית המתים.
לאמיתו של דבר ענינה של תחיית המתים הרבה יותר מסובך ומורכב, ואף נחלקו בו חכמי ישראל (לכן מתשובתי עולה שלא מתים שוב, ואילו מורתך צודקת שלדעת הרמב"ם חוזרים ומתים), אך תשובתי הולכת לפי הגישה המקובלת כיום בעם ישראל - גישת החסידות והקבלה.
גם עניין גלגול נשמות הוא עניין נסתר וקבלי, שאין אנו מבינים בו הרבה, ואני לא חושב שמועיל בדרגה הרוחנית שלנו להתעמק בו. העיקר לדעת ולהאמין שהמוות שאנו עתידים לחוות, הוא זמני, ובעז"ה אנחנו נחיה לנצח חיים אלוקיים של נשמה בגוף.
הצדיק הירושלמי, ר´ אריה לוין, ביקש שיכתבו על מצבתו את עיקר האמונה הי"ג – שתהיה תחיית המתים בעת שיעלה רצון מלפני הבורא.
בכתיבה זו הוא ביקש להמחיש את דברינו, שבית קברות הוא רק מקום זמני, והוא בכלל מלכתחילה לא היה אמור להיות קיים, ואילו אנו נושאים עינינו לעבר החיים הנצחיים העתידיים.

טוביה
tsbias@actcom.co.il