שאלה
שלום!
כשחנה, אמו של שמואל, מגיעה לשילה כדי להתפלל, עלי הכהן הגדול, במקום לעסוק בענייני קדושה וביהמ"ק, עומד לצפות באישה הנראית לו משוגעת, ולא עוד אלא שאחר כך הוא בודק עליה באורים ותומים ומקבל את האותיות "כשרה", שהוא מפרש כ"שכרה". הדבר מפליא, מכיוון שמדוע שכהן גדול יעמוד ויסתכל על אישה, ועוד מוזרה שכזאת, וכי לא היה לו מה לעשות? וכן בקשר לאורים ותומים - ידוע שהמלך ביקש מהכהן הגדול לשאול באורים ותומים לפני שיצאו למלחמה - השאלה היתה בשביל כלל ישראל. אם כן, כיצד עלי שואל עכשיו על אישה אחת כדי לספק את יצר סקרנותו בעניין.
אשמח לשמוע תשובה על כך ותודה רבה!
תשובה
שלום רב.
אני עונה לך ע"פ הגר"א בספרו "קול אליהו" על שמואל א'.
המהרש"א בברכות (דף לא')עלי ידע שחנה אישה צדיקה, אישתו של אלקנה הנביא, אבל היא התפללה הרבה הרבה. רש"י מסביר שעד אז לא היו נוהגים להתפלל בלחש, ולכן עלי התפלא עליה, התפלא מה קורה פה?! בתקופת הנביאים חוץ מהאורים ותומים של הכהן הגדול שבו היו משתמשים רק "למלך או לאב בית דין ולמי שהציבור צריך לו"(יומא עא' ע"ב) היה לאנשים, שהיתה שורה עליהם רוח הקודש, אפוד בד וידעו להשתמש בו כמו אורים ותומים. וזה לשון הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פרק י' הלכה יג'): "זה שאתה מוצא בדבר נביאים שהנביאים היו חוגרים אפוד בד לא היו כהנים גדולים שאין האפוד של כהן גדול אפוד בד ואף הלווים היו חוגרים אותו שהרי שמואל הנביא לוי היה ונאמר בו נער חגור אפוד בד אלא אפוד זה היו חוגרים אותו בני הנביאים ומי שהוא ראוי שתשרה עליו רוח הקודש להודיע כי הגיע זה למעלת כהן גדול שמדבר ע"פ האפוד והחושן ברוח הקודש".
מוסיף הרמב"ן ואומר שהם היו יכולים להשתמש באפוד הזה כמו אורים ותומים כלומר: באפוד זה היה שמות החושן והם ידעו להשתמש בו כמו באורים ותומים. באפוד זה היה מותר להשתמש לכל דבר.
ולכן כאשר עלי התפלא על חנה השתמש באורים ותומים, והאותיות בלטו - "ה כ ש ר" והוא צרפם בהוראת "שכרה" ועל זה ענתה לו חנה לא אדון אתה ולא רוח הקודש שורה עליך שלא צרפת בצירוף הנכון ודנת אותי לכף חובה שאני שיכורה, ולא דנתני לכף זכות שהוראת המילה היא כשרה - דהיינו כשרה אימנו שהיתה עקרה והתפללה על בנים.
בברכה צבי קוסטינר.