עכשיו אפשר בלי כיסוי ראש (נשים)

לשואל שלום רב.
א. כידוע, בהלכה יש הרבה דעות. ב1500 שנים מאז שנחתם התלמוד (בערך) דנו בו אלפי תלמידי חכמים בכל דור. הם לימדו וכתבו פירושים. הם כתבו ספרי הלכה. הם נשאלו שאלות וענו תשובות. חלק מכל זה נכתב. בכל דור המשיכו החכמים לדון בדברי הדורות הקודמים מהתלמוד ועד אליהם. ברור שבכל זה, אי אפשר שלכולם תהיה בדיוק אותה דעה בכל נושא. אז איך פוסקים הלכה, מהי הדיעה הנכונה וכיצד ראוי לנהוג?
ב. שאלה זאת אינה פשוטה והתשובה עליה ארוכה. אבל הנקודה שרציתי לומר היא שאי אפשר לחפש בכל הדברים שנכתבו, למצוא איזו דיעה שמוצאת חן בעיני ולשמוח שיש לי על מי לסמוך. הרי בהלכות שבת או כשרות איננו נוהגים כך. בתלמוד מובאות דעות של תנאים שמותר לאכול עוף בחלב. כך נהגו באזור הגליל בזמן המשנה, על פי דעתו של ר' יוסי. האם אנו יכולים לבוא היום ולומר "יש לי על מי לסמוך" ולאכול עוף בחלב? (אמנם זה לא דומה בדיוק). וכן מותר לדעת הרמב"ם להוציא מרק קר מהמקרר בשבת ולהניח על הפלטה. (ואכן, קהילות שקיבלו עליהם את הרמב"ם נוהגות כך). האם אני יכול מחר לומר שכיון שיש דעה כזאת, ועוד של פוסק חשוב כרמב"ם, אז "יש לי על מי לסמוך"? ברור שלא. אני נוהג כשולחן ערוך והרמ"א שאוסרים, ולכן אינני יכול להחליט שכאן אני נוהג כרמב"ם.
ג. זה נכון גם כשאני מתעסק עם אחרונים, אם כי שם זה יותר מסובך. אבל גם אצל האחרונים יש זרמים מרכזיים בפסיקה. כאשר אני רואה שבעניין מסויים רוב מכריע של הפוסקים מכריע בכיוון מסויים, ויש פוסק בודד או שניים שמכריעים בכיוון אחר, אז למרות שאין אנו נוהגים לספור ולהכריע על פי רוב, אבל כשיש כיוון מרכזי ומישהו אחד חריג, אז הפסיקה היא לפי הכיוון המרכזי. זה נכון בכל נושא, בהלכות שבת, כשרות, ציצית, או צניעות.
ד. הדבר נכון עוד יותר כשבוחנים מיהו הפוסק. קטונתי מלתת ציונים לחכמים עצמם. אבל בהחלט אפשר לבדוק מהי השפעתם וכיצד מקובל להתייחס אליהם. יש פוסקים שגם אם כתבו דעת יחיד, היתה לדעתם השפעה משמעותית. אם חתם סופר או נודע ביהודה, כתבו משהו, אם אגרות משה, ציץ אליעזר או יביע אומר, הביע דעתו, אין פוסק שיכול להתעלם מזה. אבל לא כל דעת יחיד היא כזאת.
(אגב זה נכון גם בתחומי חיים מקצועיים אחרים. אנו בד"כ על פי הזרם המרכזי של רוב הרופאים, בעיקר הגדולים שבהם ולא על פי דעה של רופא יחיד, וכן לא נעלה על גשר ש-99% של המהנדסים יאמרו שהוא הולך לקרוס, גם אם יש מהנדס אחד שסובר אחרת)
ה. זה גם המצב לגבי כיסוי ראש לנשים. קראתי את דברי הרב משאש. גם הרב עצמו מציין שעד אז סבר שנשים חייבות לכסות ראשן, וכך נהגו כל הנשים בזמנו. (כך הוא כותב - "דע בני כי איסור גילוי הראש לנשים היה חמור אצלנו פה מחזק', וכן בכל ערי המערבטרם בוא הצרפתים, ואך אחרי בואם במעט זמן פרצו בנות ישראל גדר בזה וקמה שערוריה גדולה מהרבנים והחכמים ונבוני עם יראי אלוקים וכו' ") רק מאוחר יותר החלו נשים שאינן צנועות לנהוג אחרת, ולכן הוא בא לחפש דברי זכות עליהן. גם הוא מודה שרוב חכמי דורו אוסרים ואינם מסכימים איתו. (וכך הוא כותב - "ובגשתי לחפש בדברי הפוסקים אשר לפני מצאתי רק חומרא על חומרא ואיסור על איסור..."). אז נכון שכיון שנכנס לעניין ללמד זכות על הנשים שמגלות ראשן הוא כבר מתיר לגמרי. אבל כאמור גם הוא מודע לכך שדעתו היא דעת יחיד בניגוד לכל הפוסקים והחכמים בזמנו ואלה שקדמו לו.
ו. ולגבי התוכן. הגמרא בכתובות ע"ב דנה מי נחשבת אשה שעוברת על "דת יהודית". המשנה אומרת "יוצאה וראשה פרוע". על זה שואלת הגמרא : "ראשה פרוע? דאוריתא...." כלומר איך אתה יכול לומר שראשה פרוע זה "דת יהודית", הרי זהו דין מהתורה? ועל כך עונה הגמרא: "דאוריתא קלתה שפיר דמי, דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור" כלומר מהתורה, אם היא מכסה את שערה ב"קלתה", כלומר איזהשהו כיסוי חלקי, זה בסדר. אבל דת יהודית מחייבת כיסוי טוב יותר.
כשקוראים בפשטות את הגמרא משמע שכיסוי חלקי לפחות הוא מחייב ולא משתנה עם השתנות המנהגים. וכך הבינו רוב הפוסקים.
ז. ובכלל, האם גם בשאר הלכות צניעות נאמר שזה תלוי במה הנשים נוהגות? האם כיון שנשים היום הולכות עם זרועות חשופות, וגם , תסלח לי, עם בטן חשופה, האם זה הופך להיות הדין גם לנו? או שיש מינימום הלכתי שהוא קבוע, שאינו תלוי במנהג, וזהו המכונה "דת משה".
וכן, מי קובע את המנהג, האם אותן נשים שהולכות שלא כהלכה? האם אותן נשים שהרב מתאר שפרצו גדר והלכו בניגוד להוראותיו הוא והוראת חבריו חכמי דורו?

לסיכום, מכל דברי, ברורה דעתי. על פי ההלכה, אשה נשואה הולכת עם כיסוי ראש, נקודה. אפשר לדון , היכן, איזה כיסוי וכו', אבל עצם החיוב הוא פשוט וברור.
בברכה
אפי קיציס