עיקר וטפל

שלום

א) מים ואוכל הם שני דברים שונים ואף אחד מהם אינו טפל לשני. רק כאשר השתיה באה להעביר חריפות או האכילה להסיר טעם משקה חזק, אז האחד טפל לשני. ע"כ מברכים על מים ואוכל בנפרד.

ב) לגבי תפילה יש לעמוד לפני הבורא כשם שעומד לפני שר מכובד. לגבי ברכות וק"ש די בדיעבד כשערוותו מכוסה. אך ודאי לכתחילה יקפיד להיות לבוש עם כיפה. לגבי שמיעה פסיבית, אין איסור לשמוע פסוקים, ואין חובה לרוץ לסגור את הרדיו.
אך אני ממליץ שהכיפה תהיה קרובה כך שתוכל להשימה מיד, ואף ראוי להיות לבוש.

ג) מלאכת לש מהתורה היא בבלילה עבה (סמיכה - כגון בצק), בבלילה דקה (כמו טחינה) יש איסור מדרבנן.
פוסקי דורנו, סוברים שמשקאות הנעשים מאבקות נמסות אינן בכלל בלילה, אלא הם משקה, לכן אין כל חשש לאיסור לש במשקאות הנוצרים מאבקה.

ד) חומוס הוא בלילה עבה. אך הבלילה כבר נעשתה מלפני השבת. השאלה היא, האם ההתעסקות בחומוס היא לישה.
על פניו, אין לישה אחר לישה, כשאין כל שינו בתוצר. אך להוסיף חומר נוסף, כגון שמן או חריף ואז לערבב, חוששני לו מחטאת.
לכן, נראה שלעצב חומוס כמות שהוא - מותר, לשפוך על החומוס דברים אחרים - מותר. לערבב חומרים חדשים בחומוס - נראה שאסור.

ה) אם נדון את הפלטה כאש מכוסה, אז יש להקפיד על תנאי חזרה, כמובא בספרי ההלכה. (שיהיה בדעתו להחזיר, לא להניח מידו ושלא יתקררו המים).
אם אתם סומכים על הפוסקים שמותר להניח על הפלטה גם בשבת עצמה (הגר"ע יוסף ועוד), אז אין חובה להקפיד על כל תנאי החזרה, למעט הקפדה שהקומקום עדיין חם, שאם לא כן יש איסור בישול אחר בישול בלח.

כל טוב