שאלה
שלום לרב,
בד"כ, במפגש עם אנשים אני נוטה "לתת אמון" במעשיהם. כלומר אם יש מקרה שיכול להתפרש כך או אחרת אני בוחרת בפרשנות הטובה דווקא..
לפעמים קורה שאני מגלה דברים אחרת וזה פוגע בי.. וגם אז אני מבליגה ואומרת שלא נורא כי בוודאי הכוונות היו אחרות וכך יצא..
אנשים אומרים לי שאני תמימה מידי ועליי להתנהג אחרת. אבל אני אוהבת את זה בי.. את זה שאני מצליחה להסתכל על הטוב שיש באדם למרות שקשה ואולי קל לומר שמעשיו אחרים.. אני לא מבינה: למה עליי לשנות בי משהו שהוא טוב? אני לא רואה עניין להתעקם כי לפעמים עקום אלא להשקיע בתפילות על כך שכל המציאות תתיישר
אולי אני לא רואה דברים נכון ואני באמת תמימה?
עליי לשנות זאת?
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה
אשמח אם תקראי את http://www.ypt.co.il/show.asp?id=21011/
שם יש דיון ארוך בנושא.
החשוב ביותר לשאלה שלך הוא החלק הראשון, בו חד גיסא אנו יוצאים מנקודת הנחה שאת צודקת, ונכון יותר להסתכל בעיניים הדנות לכף זכות, מסיבות שונות; אמנם שם מבואר כי כמו לכל דבר טוב ונכון - גם לזה יש גבולות, וזה בדיוק הרעיון במילה "מידות" - שצריך שתהיה מידה נכונה לכל דבר.
לאחר שתקראי, אם תרצי לדון עוד בשאלה - אנא שובי.
כל טוב