עזרה בבנית פעולה בנושא ראיית הטוב

לשואלת היקרה שלום רב!
נושא ראיית הטוב הוא נושא חשוב מאוד. הוא מפלס לנו דרך לאהבת עם ישראל ועוזר לקיים את המצווה החשובה "ואהבת לרעך כמוך", וכן עוזר להידבק באבינו שבשמים. ב"ה אחרי שנלמד אנחנו מה ההגדרה המדויקת של ראיית הטוב, נוכל לנסות להכין את המערך.
הגדרת ראיית הטוב היא בעצם התמקדות בטוב בעולם ובחיים והיא מחולקת לשני סוגים: הסוג הראשון - איך האדם מביט כלפי הקב"ה הבריאה והעולם, והסוג השני – איך האדם מביט כלפי חברו.
נתחיל בראיית הטוב של הפרט מול הקב"ה הבריאה והעולם.
ברשותך אספר סיפור שאותו את יכולה להציג באופנים שונים או לפתח אותו: זהו סיפור על אדם שיוצא לפיקניק ביום קיץ בהיר ומבלה בנעימים עם חבריו ומשפחתו. הטיול סבבה! שקיעה מקסימה! אווירה נהדרת! עד שהוא פותח את תיק האוכל ומגלה ש - אין חרדל!!! זהו! היום שלו הרוס! לפתע - לא רק שהוא לא מסוגל לאכול את הנקניקייה שלו, אלא שהיום כולו נצבע בשחור!!!
מה היינו אומרים על הבחור הזה? (קצת מחורפן אם את שואלת אותי). אז בסך הכול שכחנו את החרדל
אז עכשיו נקבל שוק:
הבחור הזה – זה אנחנו!!! "למה?" "מה פתאום!" "אני בכלל לא שם חרדל בנקניקיות שלי!".
האדם קיבל מתנה נפלאה – הגוף הפועל ע"פ השכל. אם אנחנו רוצים ללכת לעשות טיול, הרגל לא יכולה להגיד (אלא אם כן זו מחלה בריאותית) "אני בשביתה, תבואו מחר", אלא ישר תמלא את המשימה. ובכלל – פלא גדול הוא זה שהגוף מאותת לנו שמשהו לא בסדר ע"י כאבים במקום המדויק. איך היינו אמורים לדעת שמשהו לא כשורה?
אנחנו מעדיפים להתרכז רק במה שאין לנו. זה מאוד מדכא, למה להם יש ולנו אין? למה הם מצליחים ואנחנו לא? זה לא פיר! באיזה עולם נוראי ואפל אנו חיים!!!
צריך לשנות את כיוון המחשבה, הקב"ה חפץ אך ורק בטובתנו! אם לא, הוא היה בורא את העולם אחרת לגמרי!
הקב"ה נתן בנו וברא בשבילנו בדיוק מה שאנו צריכים כדי להשלים את יעודנו בחיים. אם הוא הגביל אותנו בצורה כזו או אחרת – כנראה הייתה לו סיבה טובה! אם לנו אין – כנראה שבאמת אנו לא זקוקים לזה כרגע (מה שאמור כאן, לא מלמד שצריך להפסיק להתאמץ להשיג דברים!) ואין על מה לבוא בתלונות אליו, אלא לפחות להגיד כל יום בבוקר: "מודה... רבה אמונתך" - תודה שאתה מאמין בי!
אנחנו רואים באיזה עולם טוב אנו חיים! הטבע הוא כל כך מדויק עד לפרטים קטנטנים. יש לנו עולם וחיים נפלאים שרק מחכים לנו שנשתמש בהם לעבוד את ה´ בכל מיני צורות... (לפרטים נוספים – נשיונל ג´יאוגרפיק).
בקיצור – אנחנו צריכים לפקוח את העיניים על כל מה שקורה סביבנו.
ראיית הטוב של האיש כלפי חברו באה לנו ביהדות.
הקשר ביהדות בין הפרט והכלל - נתחיל בדבר תורה קטן (אותו מצאתי בחוברת "תנועה בגבורות" של בני עקיבא): בפרשת "כי תבוא" נכתבו הרבה קללות לאלו שיחטאו אחרי הכניסה לארץ, ובפרשת "ניצבים" נאמר – "אתם ניצבים היום". מסביר רש"י שמשה רצה לפייס בה, בתכנה, את העם המבוהלים מקללות. ולכאורה – איפה במשפט זה או בפרשת "ניצבים" כולה יש פיוס או נחמה?
אלא שאתם ניצבים היום – בקומה זקופה ומאוששת, משום שהפכתם לגוף אחד מלוכד! מעתה כשהפה אוכל – יהנה כל הגוף!
דוגמה לכך היא ביום הכיפורים – רק הכוהן הגדול יכול לכפר על נפשות ישראל בבית המקדש! ונקודה סופית מדבר תורה זה: יש ערבות הדדית ושיתוף של מצוות בין כל יהודי באשר הוא בתבל! אם ראובן יקיים מצוות זה ישגיח גם על שמעון! זו נחמה ענקית וגם שיטת עבודה מעולה שמאחדת אותנו.
בדבר תורה זה אנחנו רואים את השיתוף שיש לעם ישראל עם היחיד. הכלל זקוק ליחיד והיחיד לכלל!
וכי למה שלכוהן הגדול יהיה אכפת מכל העם? ע"י שהוא רואה את הטוב בכלל האומה ובפרטיה, הוא יכול ללמד סנגוריה ביום הכיפורים.
הצעה לפעולה: תפרסי לפני האנשים את החגים במהלך השנה (תעשי את זה את קודם) ותנסו למצוא כיצד יש את ראיית הטוב בחגים וסיבות מנהגיהם.
בהיסטוריה שלנו: שמעת פעם על נחשון וקסמן שנחטף? כל עם ישראל היו לחוצים במבצע החילוץ, האם ייכשל המבצע או לא. וכשלא הצליח – כל העם היה אבל. בדוגמה מכיוון אחר – כשנפטר רב אברום שפירא זצ"ל זיע"א, כל עם ישראל מכל המגזרים באשר הם, גם אלו שלא היו בקשר עם הרב, באו ללוות אותו בדרכו האחרונה. והיסטוריה ממש קרובה – במלחמת לבנון השנייה כל עם ישראל התגייסו, גם אלו שלא נקראו! וכל האגודות פעלו למענם.
הצעה לפעולה: קחי את מלחמות המדינה ופעולותיה הצבאיות למיניהם ונסי למצוא ראיית הטוב בהם (כדאי להיעזר באנציקלופדיות שונות), לדוגמה: 4 שנים לפני מבצע אנטבה נכרתה ברית בין ישראל לאנטבה בעקבות המלחמה דאז (איני זוכר איזו – שווה בדיקה), וביקש שר החוץ של אנטבה מאדריכל ישראלי לבנות את נמל התעופה ואת הטרמינל שם ואנטבה רכשו מטוסים מצה"ל. בעקבות כך, כששבו החוטפים את הנוסעים בטרמינל – ידעו צה"ל איך נראה הטרמינל בדיוק ואיזה מטוסים יש לאויב וכו´ והמבצע הלך כמעט חלק (חוץ משני נוסעים ויוני נתניהו הי"ד). עכשיו נתפלא – איך סובב ה´ כך? זו ראיית הטוב. (דוג´ אחרת מוכרת יותר היא סיפור מגילת אסתר שכבר הנס מתחיל מהורדת ושתי מהמלכות). צריך לשנות כיוון מחשבה ולהתמקד בטוב!
במצוות אנו פוגשים בה בעניין איך לדון לכף זכות? יש 3 דרכים ושלושתן קשורות לראיית הטוב: (הצעה לפעולה – נסו למצוא בעמכם כיצד זה משתלב לפני שאת קוראת את השורות הבאות).
א. הרמב"ן כותב באיגרת לבנו (אפשר למצוא בהרבה סידורים), שאם אדם רואה לדוגמא אדם אחר חוטא "הוא שוגג ואתה מזיד". הרמב"ן מתכוון שיש למצוא תמיד נקודת זכות לצד השני.
ב. נאמר "דן את כל האדם" – יש לדון את כל האדם בכללותו וכך נגיע לידי כף זכות. אם הוא עבר עבירה – הרי לפני זה הוא קיים מצווה! ועל זה נאמר "גם הרשע שבישראל מלא מצוות כרימון" (הכוונה במצוות אחרות).
ג. את הדרך השלישית נדגים בסיפור מומלץ: הרב אליהו שליט"א הלך פעם עם בנו בשבת ברחוב. הם ראו מכונית נוסעת ואז אמר הרב אליהו – "בטח יולדת" (ליולדות מותר בשבת לנסוע הלוך לבית החולים), ושוב ראו מכונית נוסעת ואמר הרב "בטח יולדת", כך מספר רב של פעמים. בשלב כלשהו שאל אותו בנו "איך יכול להיות שכל המכוניות הן של יולדות?". ואז עברה עוד מכונית ואמר הרב "בטח יולדת". מכאן שחובה לאדם למצוא סיבה מספקת כדי להסביר לעצמו למה החבר זכאי. שוב אגיד - לשנות כיוון מחשבה ולהתמקד בטוב!
אז בעצם איך אנחנו מתמקדים בטוב שבאנשים?
את התשובה נדגים ב – "שאלת הדגים": האם דייג אוהב דגים?
אם כן – למה הוא דג אותם? הם סובלים מחוץ למים! אם לא – למה הוא הולך לבריכת הדגים כל יום? משעמם לו? אלא שהדייג אוהב את עצמו!
בחברים ובכלל באנשים יש דברים (הכוונה – תכונות) טובים, וגם קצת לא (אנחנו אנשים, לא מלאכים)...
האחד גאון וכיף לדבר איתו, אבל לפעמים הוא גאוותן. השני יש לו דעות שאני בכלל לא מסכים איתם, אבל הוא ממש בחור קורע מצחוק.
אנחנו מצווים להסיר מעצמנו כעס, איבה, שנאה, פחד וטינה שמונעים מאיתנו לאהוב את עצמנו ואחרים. איך? ע"י התמקדות בטוב שבאדם!
יש לנו ביהדות איזה חג מוזר, עם כאלה תחפושות, חיוב להתבשם, אוזניים עם פרג או שוקולד (יאמממ...) שנקרא "פורים".
היה איזה אחמדינג´אד קטן בעבר שרצה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" והוא קיבל אישור מהמלך כי בין כה וכה העם הזה היה "מפוזר ומפורד".
ומה עשתה אסתר? אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים". הם כבר לא יהיו "מפוזרים ומפורדים". ובזכות זה בוטלה הגזרה.
איך אפשר "לכנוס את כל היהודים"? אלא שהם מצאו משהו משותף (מה שטוב בכולם): הם יהודים והם צריכים כולם כאחד להתפלל ולעמוד על נפשם.
אנחנו שואפים ל"אהבת ישראל בנשמה", אני חושב – אולי מדובר על הנשמה שלהם, הכוונה - מה שטוב בהם?
אחרי שנצליח להטמיע בנו עמוק את ההסתכלות הזו נתחיל להפסיק את המתיחות בינינו לבין אנשים. להגיד הרבה פעמים "אני אוהב/ת אותך (וכדומה...)" גם סתם ככה, בלי קשר לכלום. לפעמים נרים טלפון לאנשים שמזמן לא דיברנו איתם (מניסיון – זה באמת מחמם את הלב!). להתחיל להיות רגישים לכל מילה שמוציאים מהפה ולכל מעשה שאנו עושים, ואם בטעות טעינו נגיד "מצטער/ת סליחה" מכל הלב. להתנדב במקומות או בקהילה המקומית (חשוב להתחיל ברמה של התנדבות בבית!). וכך נראה שבאמת בעקבות ראיית הטוב נראה מתי העם או החבר/ה סובל/ת ונרצה לעזור, וכמובן שבשמחות – השמחה תהיה כפולה ומכופלת!
לסיכום: ראיית הטוב שהיא בעצם התמקדות בטוב מחולקת לשתי חלקים – כלפי הקב"ה וכלפי הבריות.
ראיית הטוב אצל הקב"ה אנו מתמקדים רק בדברים שהוא נתן ועשה לנו ובשבילנו, אפשר לראות זאת בהרבה דברים כמו טבע למשל וגם בחברה´ שהקב"ה שם אותנו בה (משפחה, חברים...). דבר זה גם מודגם ביהדות ובהיסטוריה שלנו ובכל מה שקורה סביבנו, רק צריך לפקוח את העיניים. וראיית הטוב אצל החבר צריכה להיווצר ע"י התמקדות בטוב שבאדם, למרות שיש בו גם תכונות רעות.
ראיית הטוב היא ההתחלה לכל מידה טובה ולהימנעות ממידות רעות והלוואי שנטמיע אותה בתוכנו לתמיד.
אני מקווה שעזרתי לך להבין את משמעות ראיית הטוב ונתתי לך כיוון, ועל סמך זה תוכלי להכין את המערך בשלמותו...
בהצלח"ה רבה, יישר כוח ופורים שמח ומאושר!!!


דורון dozkih@gmail.com