עבודה עם חילונים

שלום וברכה,

לפני הכל, רציתי להקדים ששמחתי לשמוע שנטייתך הטבעית היא ההשתלבות, בימים אלה בהם נושבת דווקא רוח ההפרדה וההיבדלות. ולגופם של דברים – למרות מה שאומר בהמשך, חשוב לי להדגיש שאין ביכולתו של מעביד להכריח אותך להשתתף באירוע חברתי – מחויבותך כלפיו מסתכמת בכך שתעבדי. גם מעבר לבחינה החוקית, הן המעביד והן עמיתייך לעבודה יבינו אותך, בסופו של דבר, אם תבחרי בדרך של קשר מקצועי ואדיב בלבד, עם התבדלות בכל מה שקשור לפנאי-חברה-תרבות.

אבל אני, כפי שאפשר היה להבין מנימת הדברים עד כה, נוטה באופן כללי לכיוון של השתלבות (כמובן, ברמת האפשר והמותר). אני כותב "באופן כללי", כי זה גם תלוי באופייך, באופיה המדוייק של החברה והאירועים החברתיים בהם מדובר – אם האירוע זר לחלוטין לרוחך, אל תשתתפי.
ונחזור בכל זאת, לאמירה הכללית – להשתלב. עוד לפני שאני כותב למה זה חשוב, צריך להבין שבאופן בסיסי זה טבעי, האדם הוא יצור חברתי. בעברית פשוטה יותר, אם את נהנית במובן הפשוט מהקשר, אז זו כבר סיבה טובה להתחבר.
למה זה גם חשוב?
שלל סיבות – קודם כל – אם את קודם כל משתלבת כבן אדם מן השורה בהוויה החברתית של העבודה, אז תחלחל לתודעתם של חבריך החילונים הידיעה שאנשים מאמינים הם קודם כל בני אדם נורמליים ואנושיים, ואת עולם הקודש הם בונים על גבי הקומה הזאת, ובתוך החיים עצמם. לפעמים, הופתעתי מעוצמת הסטריאוטיפ לגבי אנשים דתיים שקיימת אצל אנשים חילוניים (כפי שבהחלט קיים גם בכיוון ההפוך…). מפגש בלתי אמצעי עם 'האחר', נוטה לקלף סטריאטיפים ודעות קדומות.
מה עוד, כפי שציינת נוכחותך מועילה, בכך שהיא גורמת לאנשים להתבטא ולהרהר בקול לגבי דברים הקשורים לאמונה וליהדות – הרבה אנשים דוחקים את זה לפינה כי זה יראה מוזר בחברה החילונית השגרתית לדבר על נושאים כאלה (תוכלי לפתח הלאה כיוון זה, ובכל עת שנושא כזה עולה להסביר ולתת מימד עומק, על פי מיטב יכולתך).
יתרון נוסף בהשתלבות יכול להיות שככל שנתרגל פחות לחלק את העולם על פי חלוקות סוציולוגיות קשיחות, ונאמר שחובש כיפה הוא תמיד צודק ומי שאינו כזה תמיד טועה, אלא נדון כל דבר לגופו, נהפך להיות יותר אנשי אמת, אנשים יותר כנים.
נוסף על כך, כמה שלא תשמעי דרשות ודברי תורה על היות עם ישראל עם אחד למרות ההבדלים – לדרשות האלו אין כיסוי ללא חיים משותפים יחד- במובן הפשוט ביותר.

עוד עצה, וזאת עמדתי האישית – נסי להיות 'דתיה בלב' (אני מודע לקונוטציות השליליות של הביטוי…). כלומר, נסי להפוך את הגבולות החיצוניים שמבדילות בינך לבין החילוניים (ביניהם מגע ודיבור, שציינת בשאלתך), לברורים אבל [שקופים]. לא להדגיש במופגן את המבדיל, זה מיותר ופוגעני. מנגד, נסי להביא לידי ביטוי את מה שבעינייך הם הערכים הפנימיים של האמונה, שיכולים לבוא לידי ביטוי בקשר חברתי. לדוגמא – הרבה אנשים מחפשים מישהו שבאמת יהיה קשוב לעולמם האישי, אולי את תוכלי למלא את החלל הזה? אני משאיר לך כאן את עבודת החשיבה…

[לסיכום]: לדעתי כדאי לך, וראוי לנסות להשתלב עם חבריך לעבודה. זה טוב מהרבה סיבות. עם זאת את צריכה לדאוג שאת לא נפגעת מכך יותר מידי.
ושוב, אינני רוצה לטשטש את ההבדלים ולהציג את המציאות כאידאלית, כי היא לא, ולא צריך לצפות שיהיה קל להשתלב בחברה חילונית כמו בחברה דתית. זה מעייף לפעמים להיות בחברה בה את אתה חש לא בדיוק בבית. אף על פי כן, לדעתי זה הכיוון אליו אנו כחברה וכיחידים צריכים לשאוף…

בהצלחה ובהנאה,

גלעד
צוות ישיבת הר עציון