ספר תורה

שלום לך.
התורה (חמשת החומשים) נכתבה לראשונה על ידי משה רבנו, אחרי מעמד הר סיני ובמשך ארבעים שנות ההליכה במדבר עד מותו של משה, שהוא הארוע האחרון המתועד בתורה.
את התורה כתב משה לפי הוראות מדוייקות של הקב"ה: ניסוח המילים, קביעת צורת הכתיבה, וכל מה שקשור אליה. לדוגמא: מילים הכתובות בכתיב מלא או חסר, אותיות גדולות מהרגיל או קטנות מהרגיל, אותיות הכתובות בתוך הטקסט בצורה "הפוכה", ובלי קשר, לכאורה עם הטקסט.
השפה העברית הינה שפה שבה האותיות לבדן אינן מגלות את צליל ההגיה של האות (להבדיל משפות אחרות, כמו אנגלית, בה הצלילים מסומנים כחלק מהכתיבה, ע"י האותיות a,e,i,o,u) והצליל נמסר בעל פה, מרב לתלמיד, מאב לבנו, כחלק מן ה"תורה שבעל פה".
גם הפיסוק: היכן מופיעה "נקודה" כי מסתיים משפט, היכן מופיע "פסיק", וכו'- זה חלק מן התורה שבעל פה.
הקב"ה רצה, כנראה, שיהיה ברור לכל אחד, שאין דרך להבין את התורה שבכתב בלי תורה שבעל פה.
זו סיבה אחת, מדוע אין ניקוד בתורה.
ושתי הערות: 1) הניקוד שאנו משתמשים בו היום, נקרא "הניקוד הטבריני", הוא הומצא בימי הביניים. נמצאו ספרי תורה מנוקדים כבר במאה העשירית לספירה.
2) למרות שקיומה של התורה שבעל פה ברור מעצם חוסר סימני הניקוד והפיסוק, הרי קמו תנועות במהלך ההיסטוריה, אשר לא רצו לקבל את התורה שבעל פה כאבן יסוד במסורת היהודית.