ספורט תחרותי - יש בו בעיה?

שלום

א.זו המצאה יוונית, ואין זו דרכה של תורה. דרכה של תורה היא עיסוק בתוכן לשם התוכן עצמו, ולא לשם נצחון על החבר. רק בשעת הדחק אמרו חכמים שקנאת סופרים תרבה חכמה, ועל כך נראה שאמרה הגמ' במקום אחר שלעתיד לבוא חכמת סופרים מעין זו, תסרח.
אלא הכל צריך להיות בישרות וחיבה ולא בתחרותיות, כגון ספורט לשם ההנאה או לשם בריאות שיש בזה ערך, אך תחרות אין לה מקום לכתחילה.

ב.הגמ' בע"ז יח אומרת- "ההולך לאיצטדינין ולכרקום וראה שם את הנחשים ואת החברין בוקיון ומוקיון ומוליון ולוליון בלורין סלגורין הרי זה מושב לצים ועליהם הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך וגו' כי אם בתורת ה' חפצו. הא למדת שדברים הללו מביאין את האדם לידי ביטול תורה", לפיכך יש להמנע ממקומות של ליצנות שצוחקים על ערכים או מבטלים את הזמן לריק.
אולם אם זה עראי וגם צנוע והתוכן אינו של ליצנות או ע"ז אלא משחק כדור וכד', אין בזה איסור הלכתי, אך לא שמענו גדולינו עוסקים בכך בשום דור מהדורות ולכן אם אין צורך עדיף לא ללכת גם באופן עראי.
כל זמן שניתן להקדיש לתרבות ישראל שהיא עסק התורה- הדבר עדיף מכל עיסוק אחר, וכך נהגו ישראל בכל הדורות, שמצאנו דוד עוסק בתורה בלילותיו ומלאך ד' בא בחברו השלופה ליהושע על שביטלו תורה ערב הקרב.
ועוד אמרו חז"ל במגילה- "והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי, אלו תראטראות וקרקסאות שבאדום שעתידים שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים", ולכך יש לשאוף בכל כוחנו, ולא לחיזוק הקרקסאות של תרבות הגויים.

כל טוב