שאלה
שלום כבוד הרב,יש לי אח גדול שיש לו מזג חם הוא מתפרץ בקלות כועס מקלל אותי וגם את אימי .ניסיתי להבליג כל פעם אבל עכשיו פשוט נמאס לי.אני לא יכולה יותר .כואב לי עוד יותר על אימי היא עדינה אף פעם לא מוכיחה אותו וזה מעצבן אותי.היא אומרת שככה הוא.אני יודעת שיש לו לב טוב וחוץ מזה השתדלתי לדון אותו לף זכות כי אולי זה בגלל שהוא כבר בן 30 ורווק והיו לו מערכות יחסים שנכשלו וחבריו כבר נשואים וזה בטח לא קל.ר' נחמן אומר שאדם צריך לשמוע בזיונו ולידום-בסדר אני מאמינה שזה מאת ד' וזה בשביל שנסתכל פנימה כי כנראה יש לנו מה לתקן .ואני לא נוטרת טינה וסולחת לו,אבל ברובד המעשי אני לא יכולה להתייחס אליו כאילו הכל כרגיל ואני מתרחקת ממנו.הוא מיצידו כהרגלו לא מתנצל ומתנהג כאילו לא קרה כלום.אני לא מבינה אותו.ובגלל שאני אחות קטנה אני לא יכולה להוכיח אותו.האם אני נוהגת איתו במידת הדין ?האם השינוי בהתנהגותי כלפיו נוגד את עניין הסליחה?
לכולנו יש את הקשיים שלנו אז זה אומר שמותר לנו הכל?תודה רבה.סליחה על האריכות.
תשובה
שלום
זה נשמע פינוק יתר שקיבל אחיך בצערותו וממשיך לקבל בבגרותו, זו מערכת יחסים לא נכונה (אם היא נמשכת שנים ואינה אקראית) שמאוחר לתקנה, תוכחות בודאי שלא יעזרו, שמא יחמירו את המצב.
תשתדלי להיות החלק המתקן , לחזק את הורייך ולכבדם.
ברכה והצלחה