שאלה
בס"ד
שלום,ברשותי חיה ששמה חמוס.
החמוס הוא חיה שריח הפרווה שלה לא נעים והיא מפיצה ריח רע..
שמעקרים ומסרסים חמוסים הריח שלהם יורד כמעט לגמריי.
הם מאריכים ימים וחיים חיים בריאים יותר.
והסיכויים חלשים שיחלו בסרטן האשכים\הרחם.
נקבה מיוחמת שלא תזדווג ביחום תמות מוות ביסורים מאנמיה.
וזכר לא מסורס יהיה תוקפני מסריח ופרווותו תהיה שומנית..
הבנתי שאסור לסרס\לעקר בעלי חיים בלי סיבה.
השאלה אם הסיבה שלי מספיק טובה לסירוס.
אם לא,אז אני אצטרך למסור אותו והוא יכול להיות מצולק נפשית מהמסירה...
הבנתי שבעיקרון אסור להתערב במה שה' ברא.
אבל חמוס הבית, יונק ממשפחת הסמורים, הוא בעל חיים מבוית, שאינו קיים בטבע!
סמור הבר בוית לפני כ-2,000-3,000 שנים למטרות ציד.
לכן אם חמוס זו לא חיה שאמורה לחיות\תסתדר בטבע.
והריח וההתנהגות שלה בבית ללא סירוס לא נסבלת בבית.ונקבה מיוחמת תמות אם לא תזדווג.
אז בנסיבות האלו מותר לסרס חמוס..?
ונקבה מותר לעקר?
כי הבנתי שמקלים בנקבות,
וחמוסה מיוחמת שלא תזדווג רוב הסיכויים שתמות מאנמיה ומיסורים קשים.
אז אפשר לעקר נקבה.
אני צריך תשובה מהירה למחר..
בבקשה לא לשלוח קישור!
אני רוצה תשובה ספציפית לשאלה שלי.
תשובה
בע"ה
באופן עקרוני , רחמנות אמיתית על בעלי החיים היא לתת להם לחיות כפי שהקב"ה ברא אותם, וגם אם בויתו ומשמשים לטובת בני אדם, כפי שהקב"ה ציוה אותנו לרדות בכל חית הארץ, עדיין יש להם את הצורך הבסיסי ברביה. אינני רואה הצדקה לסרס חיה רק בגלל שריחה לא נעים לאפי. זה אולי שיקול שינחה אותי באיזה חית בית לבחור , אם בכלל, אבל אם החלטתם לגדל חמוס, לקחתם על עצמכם את המשמעות שבכך. אני מניח ששניתן גם למצוא פתרון בעזרת אגודות לטיפול בבעלי חיים, באופן שאולי בעונת הייחום ניתן יהיה לזווגם במקום אחר, לא בבית, ולקבל אותה בחזרה אח"כ.
אני מניח שיש עוד פתרונות.
בברכת "והשבתי חיה רעה מן הארץ"