שאלה
שלום כבוד הרב!
ברצוני לשאול את הרב בנושא סירוב פקודה.
ע"פ מה שאני יודע דעת הרב היא שאין לסרב לפקודה לפנות ישוב, מהטעם שסירוב פקודה עלול לפגוע בלכידות הצבא וכתוצאה מכך לגרום לפיקוח נפש בכך שמדינת ישראל תהיה פגיעה עקב אי לכידותו של צה"ל.
אשמח אם הרב יענה לטיעונים הבאים, ואנימתנצל מראש על אורך הדברים:
1. האם כאשר חייל דתי מקבל פקודה לחלל שבת או לעבור כל עבירה אחרת, בטוענה שהדבר נחוץ מהפן הביטחוני, עליו להפעיל את שיקול דעתו ולהיות ביקורתי ביחס לפקודה ואם אכן נראה לו בעליל שאין צורך ביטחוני עליו לסרב? אם כן, ממה נפשך? מדוע כאשר הוא מקבל פקודה לגרש יהודי מביתו (שמן הסתם הרב מתנגד לעצם המעשה) עליו לבצע את הפקודה ללא שום סייג? הלא גם פקודה כזו טומנת בחובה מספר גדול של עבירות, חלקם גם עבירות קשות שבין אדם לחברו, ובנוסף גם יגרום בודאי לפיקוח נפש כפי שלמדנו מהניסיון שפעולות כאלה רק מגבירות את הטרור.
הרי גם בפקודה מעין זו קיים הטיעון הביטחוני, וגם כאן החייל יכול להיות ביקורתי האם הפקודה ניתנה באמת משיקולי ביטחון או משיקולים פוליטיים זרים.
2. באשר לטיעון של הרב: כידוע, עיקרון הדמוקרטיה מאפשר ליחיד לפעול ע"פ צו מצפונו, עם לקיחת סיכון אישי להעמדה לדין. מדוע אין אנו יכולים לפעול ע"פ עיקרון זה? הרי גם על השילטון הדמוקרטי יש את האחריות לפקודות שהוא נותן. ואם הוא יודע שהפקודה עלולה להתקל בסירוב המוני עליו לקחת את זה בחשבון. לולא הפחד של השלטון מתגובת הציבור לפקודות שהוא נותן, מוסר רסן מפני עריצות שלטונית ורמיסת זכויות המיעוט. ייתכן והעיקרון הדמוקרטי אפילו מחייב את היחיד לציית לצו מצפונו.
בנוסף, ההיסטוריה מלמדת אותנו שדווקא ההיפך הוא הנכון- סירוב לפקודות לא מוסרויות אפילו במסגרת צבאית, לא רק שלא מוטטו את יציבות המדינה אלא אפילו ליכדו את החברה על עיקרון מוסרי יותר.
דוגמא לכך אנו יכולים לראות בסירוב של המונים אמריקניים להלחם בויאטנם, הסירוב של מרטין לותר קינג ותומכיו לחוקים גזעניים, ואפילו סירוב השמאל בזמן מלחמת לבנון הראשונה לא מוטט כלל את המדינה, אע"פ שהיה בזמן מלחמה וסיכן את המשך הלחימה. ולכן ייתכן שהחשש שהרב מעלה הוא רחוק הרבה יותר מהנזק הברור שיגרם הן למדינה ולחברה הישראלית והן ליחידים הנפגעים ישירות מעצם פינוי ישובים.
אשמח לתשובה מפורטת
בברכה
מאיר
תשובה
שלום וברכה
הנושא הזה הוא ארוך ומורכב, ויש נימוקים שונים ומגוונים לכל הצדדים. אני מקווה שאין אדם בישראל הסובר כי יש לקיים פקודה בכל מצב ובכל תנאי, וזהו חלק ממוסריותו של האדם ומעולמו. צריך לדון בעדינות ובזהירות בכל מקרה.
א. חייל המקבל פקודה לחלל שבת לחינם חייב לסרב. ב"ה, בדרך כלל אין פקודות כאלה. ההשוואה בין חילול שבת ובין פינוי יישובים לוקה בשני חסרונות. חיסרון אחד הוא בעובדה שרבנים רבים, אולי הרוב (אם כוללים את הרבנים החרדיים), סוברים שלממשלה מותר לקבוע היכן עוברים גבולות המדינה, ו"מלך פורץ גדר ואין ממחה בידו". יש כמובן לזה גבולות, אולם קביעת המקום בו יש שלטון ישראל מותר לממשלה, ועל כן אי אפשר להשוות את זה לחילול שבת. אי אפשר לקבוע כי לחייל מותר לסרב פקודה על פי ההלכה במקום בו יש מחלוקת רבנים גדולה, כיוון שזה בלתי אפשרי שכל חייל יבוא עם הפסק שלו ויקבע מה הוא עושה ומה הוא לא עושה. החיסרון השני בהשוואה הוא שמשעה שממשלה קיבלה את ההחלטה הזו למעשה לא החייל הוא עושה העבירה כי אם הממשלה (אם נניח שזו עבירה).
ב. חייל יכול לשקול אם פקודה מסוימת ניתנה בגלל צורך ביטחוני במצב אד-הוק. ברם, חייל אינו יכול לשקול שיקולים כאלה כשמדובר בפקודה שניתנה כתוצאה מהחלטת כנסת וממשלה. אין לו שום סמכות הלכתית לשקול את זה.
ג. אינני רוצה לעסוק בתשובות כאן מהצד הדמוקרטי ומהדיון בדבר סרבנות דמוקרטית. אל נא נשלה את עצמנו – המסרבים לא באים מכוח הדמוקרטיה, וסרבנות מצפונית אינה יכולה להיות סרבנות מאורגנת ועם הפגנות בצבא. אני מתכוון לעסוק בנושאים אלה באתר זה רק מההיבט ההלכתי. ההלכה אינה מתירה לאדם לסרב לפקודת המלך במקום בו פקודת המלך מותרת על פי ההלכה, וכאמור לעיל – רוב פוסקי ההלכה סוברים כי למדינה מותר לקבל החלטות בנושא זה. מעבר לכך, ההלכה גם שוקלת את הסכנה של התמוטטות פיקוח הנפש הלאומי בצבא שנהפך להיות צבא של פלנגות, בו כל קבוצת חיילים תציית רק לחלק אחר של פקודות הצבא, ועוד יותר היא מכירה בסכנה של חברה שההכרעות עוברות מהמוסדות לרחוב.
ד. אין ספק שאתה צודק כי היו אירועים בהיסטוריה כי שמירה קפדנית על מוסריות הצבא הביאה להצלחה יותר גדולה, ואף אם לא – יש צורך לעשות את זה. השאלה היא האם מדובר כאן במקרה הזה.
כל טוב