שאלה
שלום כבוד הרב.
לאחרונה נקלעתי לדיון האם יש לפתוח מחדש את הסטטוס קוו בטענה לכפייה דתית. אני חייב להודות שיש היגיון בטענה זו שהרי אם אני מבטל תחבורה ציבורית בשבת אני בעצם כופה את הדת על אנשים שלא מעוניינים בכך ואולי זה יוצר ריחוק. הבעיה היא שאם לא נכפה את זה, זה יתחיל בזה ויוכל להסתיים בדברים הרבה יותר חמורים שיהיה מותרים. זה נורא מבלבל, מה הדבר שנכון לעשות?
תשובה
שלום וברכה
כל נושא החקיקה בנושאים אלה מחייב מאמר ארוך, ולא תשובה קצרה כאן.
מול הטיעונים כבדי המשקל נגד החקיקה, יש גם טיעונים בעד. העיקרי שבהם הוא העובדה שמדינת ישראל מגדירה את עצמה כמדינה יהודית, ויש אפוא זהות לרשות הרבים הציבורית של מדינה יהודית. זהות זו צריכה לבוא לידי ביטוי, ומעצם ההגדרה - משעה שיש זהות מסוימת לרשות הרבים הדבר מצמצם את מעשיו של הפרט ברשות הרבים, אם הם מנוגדים לזהות הזו.
על כן, הדבר הנכון ביותר הוא להגיע להסכמה לאומית רחבה על הדרך בה נביא לידי ביטוי את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, בדרך שתצמצם כמה שפחות את מעשיו של היחיד.
האם ההסבר מובן ?
כל טוב