שאלה
סבא שלי נפטר מהתקף לב לפני חודש, הייתי קשורה אליו מאוד, אהבתי אותו בכל ליבי, באמת! יוצא לי לבכות - אבל אני לא יודעת אם זה בגלל שאני מתגעגעת, זה נראה לי יותר בגלל שאני חייבת להראות לעצמי או לאחרים שאני עצובה... אני עוד לא מרגישה שהוא חסר לי. איך זה הגיוני? הייתי מאוד קשורה אליו.... וגם יש לי המון איסורי מצפון שאני לא בוכה למרות שאני אדם יחסית מאוד רגיש, ובוכה מדברים עצובים אחרים.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך מוריה היקרה
אני באמת לא מכיר אותך מקרוב, אבל אני חושב שמה שאת מספרת הוא הגיוני מאד.
הרבה מאד פעמים כאשר קורה אסון מאד גדול, אז האדם 'מתנתק' וחווה את הדברים רק בצורה שכלית. הסיבה לכך היא 'מנגנון הגנה' של הנפש. האדם מרגיש שאם הוא באמת ירגיש את מה שקרה הוא 'יתפרק' ולכן הוא מעדיף 'להתנתק'
אני חושב שאת לא צריכה להראות לעצמך או לאחרים שאת עצובה, וזה בסדר גמור לא להרגיש שום דבר.
יתירה מכך, אני לא חושב שלסבא שלך משנה אם את מרגישה כך או אחרת. אני בטוח שמה שחשוב לו אז והיום הוא ללכת בדרכיו. אני בטוח שלמדת ממנו ומהקשר איתו הרבה מאד, וכדאי מאד לחשוב איך לישם את הדברים האלו בחיי היומיום ואולי אפילו לעודד אחרים ללכת בדרך הזו. אם סבא שלך היה איש אמת, את יכולה לנסות לחשוב על 'מבצע בכיתה' לחיזוק אמירת האמת לעילוי נשמת סבא שלך וכן הלאה.
חזקי ואמצי
טוביה
tsbias1@Gmail.com