נשים בגמרא

שלום וברכה!

נשים לומדות תורה לא מוזכרות בגמרא מכיוון שבאותה תקופה מציאות של נשים לומדות תורה לא הייתה קיימת. ברוריה זו מציאות חריגה והרי היא אכן מוזכרת. נשים התחילו ללמוד תורה באופן רציני יחסית לא מזמן, פחות ממאה שנה.

עכשיו נעבור לענין פסיקת נשים. האמת מדובר בסוגיא מאד סבוכה, במיוחד שלא בורה ההגדרה מה הכוונה בביטוי שבפי כל "לפסוק הלכה". הרי אם אמרתי לך דין מסויים שהוא מפורש בפוסקים או כתוב בספרי הלכה כאלה ואחרים, הרי מצד אחד לכאורה פסקתי הלכה , אך מצד שני לא עשיתי דבר חוץ מלשחזר חומר קיים ואת זה יכול לעשות כל אחד שיודע לקרוא ולהבין והוא לא חייב להיות פוסק ואפילו לא חייב להיות רב. ברור שאת זה גם נשים יכולות לעשות - להגיד למישהו שבספר פלוני כתוב שצריך לעשות כך וכך.
לכן לצורך הענין נאמר שפסיקת הלכה זה ענין של חידוש או קביעת דין ע"פ היסודות, מהויות וכללים של התורה במציאות הנתונה לפנינו. הרי למעשה זה מה שמבדיל בין רב פוסק לבין רב שהו מחנך, מנהיג רוחני וכד'. וכאן אנו נכנסים לסוגיא די סבוכה המצריכה לימוד וליבון מעמיק ולא תשובה במספר שורות באינטרנט. אך בכל זאת אומר מספר דברים על רגל אחת, אע"פ שהם לא פותרים מלימוד מעמיק יותר.

ענין של פסיקה והעברת המסורת תלויה בסמכות שניתנה ע"י הקב"ה, כפי שמבואר בתורה "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט". סמכות זאת מחייבת את עם ישראל גם להקשיב לפסקים "עשית על פי הדבר אשר יגידו...ושמרת לעשות ככל אשר יורוך. על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך - תעשה. לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
עכשיו השאלה למי הוענקה הסמכות, הרי בלעדיה אין לנו רשות לא לפסוק הלכה, ולא לחדש דינים, ולא לתקן תקנות ולא לגזור גזרות וכו'. מפשט הפסוקים עולה שהסמכות הוענקה דווקא לגברים הגדולים בתורה ולא לנשים - הרי לשופט ולא לשופטת. גם מאזכור של כהנים והלווים עולה שמדובר בגברים אין נשים המשרתות בקודש וזו גזרת הכתוב מאת ה'. ניתן גם להעלות רציונל מחשבתי למה הסמכות לא הוענקה לאישה ע"י הקב"ה.

הרציונל נובע מתוך ייעוד של אישה וייעוד הגבר בעולם הזה. ברור הדבר שמדובר בייעודים שונים, אחרת לא היה כל טעם לברוא איש ואישה, אלא היה ניתן להשאיר אדם כפי שהוא היה בבריאתו גם זכר וגם נקבה. גם ברור הדבר שרק ע"י חיבור של גבר ואישה יש אדם שלם והייעוד השלם מתקיים - "ויקרא שמם אדם". מכאן כדי שתהיה חיבור צריך כמו בפזל שחלקים יהיו שונים, אחרת הם פשוט לא יתחברו. מכאן נראה דברי חכם מכל אדם שלמה המלך במשלי בפסוקים המפורסמים של "אשת חיל". מהם עולה שכל הענין של אישה הוא כלפי פנים, כלפי עיסוק סביב הבית "צופיה הליכות ביתה", לעומת זה ייעוד האיש הוא לשבת עם זקני ארץ ולדון כפי שעולה מהפסוקים, כלומר הוא כלפי חוץ כלפי הנהגה, כלפי דיון וליבון. ברור שהאיש לא יכול להגיע לשם בלי אשת חיל, כפי שאומרים הפסוקים. בנוסף לכך עולה מהפסוקים באשת חיל שכל ענינה זה לעלות את הענין של רוחניות, של מוסריות, של הנחלת הערכים הלאה - "תורת חסד על לשונה". כלומר אישה יכולה להיות מנהיגה רוחנית (כפי שמבואר בגמ' מגילה דף יד - שעמדו לישראל 48 נביאים ושבעה נביאות), אך אינה יכולה להתעסק במשפט ופסיקה כי אין זה ייעודה. שם בעיסוק במשפט ובהעברת המסורת צריך להתנתק מרגשות ולשים את ההלכה ואת המסורת לנס. אישה ההולכת ע"פ ייעודה מאת בורא עולם לא יכולה לעשות זאת. נכון שאישה יכולה להתנתק מייעודה, אך בזה היא מועלת בתפקידה בעולם הזה. זו כנראה הסיבה שהקב"ה לא העניק לנשים את הסמכות, כי זה לא ייעודן להתעסק בדינים.
הרי ההוכחה מסיפור של ברוריה, אע"פ שהיא הייתה גדולה בתורה וחכמה מאד (גמרא מדגישה זאת) בכל זאת לא השתתפה בדיונים ובפסיקת ההלכה, שאין לאישה סמכות לפסוק הלכה ולהמשיך את המסורת של מסירת תורה. בודאי שהיא מוסרת לביתה את המסורות של הבית, את ההלכות למעשה, אך כפי שכבר אמרנו אין זה נקרא לפסוק הלכה. אולי הסיבה לסופה הטרגי של ברוריה היא שהיא מעלה בייעודה שיעד הקב"ה לכל אישה. אך איני יודע ואיני יכול לומר את זה בודאות כי הדברים אינם מפורשים דיו.

ברם מצד שני ייתכן והסמכות לאו דווקא נמסרה לגברים, אך לטענה זו כמעט ואין הוכחות, לכן קשה לומר את זה. לא ראינו במקורות שלנו שבשלב כזה או אחר בכל ההיסטוריה היהודית נתנו לאישה לחדש או לקבוע דין, גם לנשים שהיו גדולות האומה, כגון דבורה הנביאה. הרי היא הייתה שופטת במובן של הנהגה רוחנית ולא כסמכות פסיקתית.

מכאן אנו מגיעים למסקנה נשים לא פוסקות הלכה כי לא קיבלו לכך סמכות מאת בורא עולם. זו כנראה הסיבה שאפילו ברוריה שלמדה תורה והתגדלה בה לא השתתפה במחלוקות בגמרא.

בברכה,

חיים דב בריסק