נפלתי בחטא הזה שוב פעם...תעזרו לי לקום!

"בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל ובכמה מערכות תפול שדוד.

אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הנצחון על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שיניך."

מתוך 'הפחד יצחק', ר' יצחק הוטנר באחד מהכתבים היותר מפורסמים שלו.

שלום צדיק, מה שלומך?

קראתי מה שכתבת, נדמה לי שאני גם יכול באמת להזדהות עם מה שאתה מרגיש, אבל לפני שנתחיל הייתי רוצה ללמוד איתך איזה קטע שאני מבטיח לך שאם באמת תדע לתפוס אותו כמו שהוא,קנית לך באמת את אחד מהכלים היותר חשובים שיצא לך, אי פעם לקנות:

ר' יצחק הוטנר, שציטטתי אותו למעלה מביא ואומר:

החכם מכל אדם [שלמה המלך] אמר 'שבע יפול צדיק וקם'.
והטפשים חושבים כי כונתו בדרך רבותא, אע"פ ששבע יפול צדיק מכל מקום הוא קם.
אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע נפילות' שלו."

ואני רוצה שתנסה להגיד לי, לעצמך (לריבונו של עולם אתה לא צריך, הוא כבר יודע, זה בסדר) מה הרגשת, מה בדיוק עבר לך בראש או יותר נכון בלב, רגע אחרי....

הצלחת כמו שאתה אומר להחזיק כל כך הרבה זמן, המון המון זמן, חשבת שזהו, ברוך ה' אתה כבר במקום אחר, ואז, אין לך שמץ מאיפה זה בא לך, בלי הודעה מוקדמת, פקסים לאישור, הרשמה מראש, בלי כלום! פתאום....בום!!!

ואין לך כלום...

מה הרגשת אז?

מה הרגשת כלפי עצמך?

גועל נפש? בחילה? בא לך להקיא?

מראה מראה שעל הקיר,מי הבחור הכי מטומטם בעיר?

פתאום אחרי שהתאווה כבר התמלאה...היצר קיבל את מה שהוא רצה,בעצם הבנת ש'לא כל כך נעים לנו לומר אבל נשארנו פחות או יותר בלי כלום'.

לא נעים?

לא נעים זה שאתה הולך בליל שבת לבית-כנסת ופתאום נזכרת שהרב שלך אמר לך שלום עם הראש ובכלל חשבת על משהו אחר ועכשיו אתה כבר בבית...ואיזה פדיחות... זה לא נעים.

אבל זה? התחושה הזו?

יותר בכיוון של 'ברוך הבא לגיהינום'

ות'אמת?
זו תחושה שדי זרה לך.

אחרי שברוך ה' עלית כבר על הגל הנכון, חשבת שטבעת לתוך שיגרה טובה, תפילה, לימוד, התעלות, אפילו פעם אחת בטעות ככה, בלי כוונה, שמעת ברחוב מישהו קורא 'הרב..' והסתובבת...
מולבש עליך טוב, הכינוי הזה חשבת לעצמך.

דווקא התאים לך לנוח על זרי הדפנה האלה.

היו לך כמו שאומר המשגיח הרב וולבה בספרו 'עלי שור': ימי אהבה..

ימי האהבה האלו אלו ימים בהם אנחנו עושים פחות או יותר בטן גב.
הכול זורם לנו, מן תקופה כזו שאנחנו מדברים עם הלב שלנו וסוף סוף אנחנו מרגישים שהוא גם מקשיב לנו...מיישר איתנו קו.
אשכרה החיים הטובים. עולם הזה ועולם הבא ביחד.

ואז גם כן בלי כוונה כמובן, אנחנו, אתה, כולנו, נכנסים לשיגרה כזו...

כבר לא כל כך בוער לנו.
לא, זה לא שאין לנו אש.
יש להבה רק שהיא על אש קטנה, חמודה כזו. להבונת.

ואז צדיק, אחרי הבדיקה השגרתית שעושים לנו שם,בשמיים הגיעו גם לשם שלך.

'פשש...כל הבית-דין של מעלה מתלהב...תראו מה גדל לנו כאן מתחת לידיים ולא הרגשנו, איזה צדיק...זה? זה תפור עליו דיין, לפחות רב קהילה...איזה נחת רוח...

אתה מרוצה, הם מרוצים...הקב"ה?
קצת פחות.

הקב"ה פחות? כאילו דווקא שהוא לא יהיה מרוצה? למה? חשבת שהוא אמור דווקא להיות...

אז זהו שהוא לא.

הקב"ה חושב שאתה מסוגל ליותר. זאת אומרת אתה ואני חושבים, הוא...יודע שאתה מסוגל ליותר.

רק מה, עכשיו נשארה רק שאלה אחת:

איך הוא, הקב"ה מצליח להדליק אותך מחדש?

איך הוא מצליח להחזיר לך מחדש את הקילר אינסטינקט, את האש בעיניים.

כי עד עכשיו היית שבע, היה לך טוב. שנת חורף. תופעה ידועה בקרב הבייני"שים.

אני זוכר שקבוע הייתי בישיבה, וראיתי איך בחורים שחזרו בתשובה התפללו, הייתי תופס את הראש שלי ופשוט מתחרפן. לגמרי.

כי לי זה היה כל כך פשוט, ברור, מובן מאליו.
נו מה, כולה תפילה שמונה עשרה בן אדם, תשלוט בעצמך אח שלי, זה לא שמחר אתה הולך למות אתה יודע, ובכלל, יש לך עוד שעה עוד תפילה. וגם מחר.

אבל לא! מבחינתו? זה לא ע ו ד תפילה.

מבחינתו, אחרי שהוא היה כבר וטעם את טעמו של הגועל נפש, אחרי שהוא חזר מהביוב של העולם, מגואה ותיאלנד ומכל הג'יפה שיש היום, הוא יודע להעריך מזה קדושה.

הוא יודע להעריך מה הפשט של 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילך'

סוף סוף הנשמה שלו יכולה לנשום קצת, להתבטא, הוקל לה...אלו דברים ממש לא מובנים מאליהם.

אתה מבין צדיק? לא היית יכול להדליק את אותה אש, את אותו 'ברנד' כמו שקוראים לזה בישיבה, מנוע טורבו בלי הנפילה הזו.

כואב לך? מתסכל, בא לך להתפוצץ? סוף סוף!

הגיע הזמן לעלות כיתה, לכבוש פסגות חדשות בעבודת ה', להוציא עוד כוחות נפש שעד עכשיו היו חבויים בך.

נכון, מבחינה טכנית נפלת, אבל עכשיו אתה ורק אתה תחליט ותקבע האם הנפילה הזו היא בעצם מקפצה ענקית, הזדמנות שניתנה לך משמיים כדי להבעיר אותך מחדש, לקחת תנופה או שחס וחלילה תשקע בעצבות ודיכאון ואני מניח שגם אתה כבר יודע שאין חטא יותר גדול מעצבות ולהבדיל אין דבר שיכול לקרב לעבודת ה' יותר מאשר שמחה אמיתית.

כמובן שאנחנו לא אמורים לעשות לחיים אחרי כל נפילה כי עדיין יש כאן בחינה של חטא, אבל אחרי שראינו למה נפלנו, הסקנו מסקנות, למדנו מהעבר לעתיד, ניתנה לנו האפשרות הכל כך גדולה הזו לקחת את הנפילה הזו ולהפוך אותה לבחינה של 'התנערי מעפר קומי...'

שך עם עצמך כמה זמן שאתה צריך, ואחרי שתראה מבחינה טכנית מה בכל זאת גרם לנפילה הזו, תיקח נשימה גדולה גדולה, תהדק חגורות ותהיה מוכן להמראה...

תזכור: אנחנו לא רוצים ליפול, אנחנו עושים הכול בכדי לא ליפול, כי אחרת ניכנס לבחינה של 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב--אין מספיקין בידו לעשות תשובה'.

אבל אחרי שכבר נפלנו, אנחנו מסתכלים פעם אחת אחורה, כדי ללמוד להבא, בכל זאת כדאי שנהיה קצת יותר חכמים לקראת הפעם הבאה ואז...רק קדימה.

בשורות טובות וטוהר של חופש שיהיה לך!

אבינועם
avinoam811@gmail.com